המדריך לגיוס עובדים פרק 3 – איך מפרסמים משרות

איפה מוצאים את עובד ההייטק כיום? האם הוא עדיין משתמש בלוחות מודעות, או שהוא נמצא במקומות אחרים? פרק שלוש מתוך שמונה, בסדרת "המדריך למגייס".

מציאת עובד חדש אינה משימה קלה. לאחר שדאגתם לאפיין את המשרה, ואתם יודעים איזה עובד אתם מחפשים, הגיע הזמן לחפש אותו. רשת האינטרנט הפכה לזירה המרכזית לאיתור מועמדים רלוונטים, אבל אם נדמה לכם שזה הפך את המשימה לפשוטה, נכונה לכם אכזבה.

בעבר, כאשר חברה רצתה לגייס עובד חדש, עמדו בפניה שלוש אפשרויות - לפנות לחברת השמה ולבקש ממנה לאתר עובד ראוי, להשתמש בשיטת ה"חבר מביא חבר" או לפרסם מודעה במודעות הדרושים באחד מהעיתונים הגדולים. רשת האינטרנט שינתה את התהליך מן הייסוד - לא עוד לוח משרות שיוצא פעם בשבוע וגורם למכשיר הפקס המשרדי שלכם להקיא מתוכו דפים אחר דפים במשך רוב שעות היום. למרות שרשת האינטרנט הפכה את פרסום ושליחת קורות החיים למשימה שנמצאת במטחווי לחיצת כפתור, היא יצרה בעיה אחרת.

זהירות חשש להצפה!

בכל רגע נתון, עשרות אלפי אנשים בישראל מחפשים עבודה ואחד (או אחת) מהם, הוא העובד שלכם. נדמה כאילו רוב האנשים מסוגלים לדעת בעצמם, אם הם מתאימים למשרה כלשהי, וימנעו מלשגר את קורות החיים שלהם אליה, כשהם לא מתאימים. אבל כל מי שפרסם משרה אי פעם יכול להגיד לכם שהמציאות כלל לא דומה לזה - פרסום משרה בהכרח ישגר אליכם מאות קורות חיים, כשחלק הארי שלהם תמיד יהיה לא רלוונטי בעליל. בתוך כל בליל הבלאגן הזה, מחלקת משאבי האנוש שלכם תצטרך להצליח לאתר את מעט המועמדים שכן עונים על המשרה שאפיינתם.

על מנת להמנע מהצפה שכזו, ולמרות הפיתוי הגדול לזנק לתוך האינטרנט והעיתונות ולפרסם את המשרה שלכם בכל אתר (חינמי או כזה שעולה כסף) שרק מאפשר לכם, חשוב לברור היטב מספר דברים:

  1. אילו אלטרנטיבות לא אינטרנטיות יש?
  2. באילו זירות באינטרנט אתם עשויים למצוא את העובדים שלכם?

חברות השמה

על פי סקר הגיוס לשנת 2010 של חברת HRD, חברות ההשמה הן אחד משלושת מקורות הגיוס המובילים במשק הישראלי. על פי הסקר, 27% מהגיוסים בחברות ההייטק במשק, מתבצעים דרך חברות ההשמה. היתרון העצום בפניה לחברת השמה הוא שזהו תהליך של "שגר ושכח" כמעט. מרגע שהמשרה אופיינה, כל שנותר לכם לעשות הוא להעביר את האפיון לחברת ההשמה, והיא תדאג להשיג את המועמדים הרלוונטים. מאחר ולחברות ההשמה יש מאגרים גדולים ועשירים של מועמדים מקצועיים, הן יכולות לאתר את המועמד בזמן קצר. בהקשר זה, חשוב לציין כי גודל מאגר המועמדים ואייכותם, משתנה מחברת השמה אחת לשניה בצורה משמעותית, ולכן, מומלץ לחברה המגייסת לבחון מהי חברת ההשמה המתאימה לה ביותר.

חיה בורנשטיין - מנכ"לית חברת ההשמה דיאלוג: "היתרון של שימוש בחברת ההשמה, מלבד מאגר העובדים שלה, הוא שהיא סופגת את ההצפה של קורות החיים, כשלרוב מדובר בעשרות רבות, אם לא במאות של קורות חיים, ומעבירה לחברה כמות חד ספרתית של קורות חיים, לאחר שהם עברו סינון קפדני. מעבר לכך, חברת ההשמה מאפשרת פרסום דיסקרטי של מודעות - דיאלוג מפרסמת את המשרה תחת שמה, והמועמדים לא יודעים לאיזו חברה הם פונים. יש לזה לא מעט יתרונות לחברה המגייסת".

בישראל קיימות מספר חברות השמה. בכמה כדאי להשתמש?
חיה: "למרות שזה רחוק מהמצב הנהוג במשק, אני ממליצה לחברות לא לעבוד עם יותר משתי חברות השמה. אם נצא מנקודת הנחה שכל חברת השמה מעבירה לחברה המגייסת עשרה קורות חיים, תכפיל את זה בעשר חברות השמה, וקיבלת 100 קורות חיים על כל משרה שהחברה מפרסמת - היתרון הגדול של ספיגת מבול קורות החיים על ידי חברות ההשמה נעלם, ומנהלת כ"א בחברה טובעת תחת הכמות הגדולה שעליה לסנן".

עכשיו, כשיש עושר באתרים חברתיים, מה היתרון של מאגר העובדים של חברות ההשמה?
חיה: "זה נכון שאתרי תעסוקה מובהקים כמו LinkedIn מאפשרים לכל מנהל משאבי אנוש להכנס לתוכם ולהתחיל לדוג את העובד הבא שלו, אבל צריכים לזכור שני דברים - Linkedin הוא אתר מסובך. להכיר אותו מצריך זמן. לפרסם בו מצריך עוד יותר זמן. בדיאלוג יש לנו כמה עובדים, שתפקידם לפתח את הפעילות ברשתות ולהיות נוכח באתרים כאלו - זו עבודה במשרה מלאה, וקשה לי לראות מנהלי משאבי אנוש ומנהלים מקצועיים מצליחים ללהטט בין שלל התפקידים שלהם, לבין דייג מועמדים בלינקדאין. אם רוצים לנצל בצורה איכותית את הרשתות החברתיות, ולא לבזבז בהם זמן וכסף - צריך להקדיש לזה הרבה עבודה, התמחות וכסף. חברות השמה מובילות נותנות ללקוחות גם את השירות הזה".

האם השימוש ב-Linkedin מביא תוצאות?
חיה: "כמובן, אבל כפי שציינתי, מדובר במשרה מלאה. אם מישהו מצפה להכנס לשם לחמש דקות ביום, ולגלות המון רב של מועמדים פוטנציאלים גודש את תיבת ההודעות שלו, כדאי מראש שהוא ידע שזה לא עובד ככה".

אתרי דרושים

מותם של עיתוני הדרושים נגרם תודות (או בגלל, תלוי את מי שואלים) להפיכתם של אתרי המשרות לנפוצים ויעילים. חיפוש מהיר של הביטוי "דרושים בהייטק" בגוגל, מעלה לא פחות מ-7,400 תוצאות. על מנת להגיע לקהל היעד שלכם, אתם צריכים קודם כל לדעת איפה לפרסם, ולא פחות חשוב מזה - איפה לא פרסם.

חיה: "מלבד לוח המשרות שלנו, שהוא מקור הפרסום העיקרי של דיאלוג, אנחנו מפרסמים משרות גם בלוחות אינטרנט אחרים. מאחר ויש לנו יכולת לבדוק מאיזה אתר נשלחו אלינו קורות החיים, ניתן להגיד שיש לוחות משרות רלוונטיים יותר, ויש כאלו שהם רלוונטיים הרבה פחות - גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות של קורות החיים שמגיעים אלינו. כשאנחנו מפרסמים בלוחות דרושים, כמות קורות החיים שנשלחת עבור כל משרה היא עצומה. יועצות ההשמה מבלות זמן רב משגרת היום שלהן בניפוי המוץ מן התבן".

על פי הסקר של HRD, אגב, לוחות הדרושים האינטרטיים אחראיים ל-26% מכמות הגיוסים במשק.

חיה: "ראוי לציין שעיתוני הדרושים עדיין מושכים סוג מסויים של חברות, אבל אם בוחנים את הפילוח שלהן, רואים שאלו בעיקר חברות לא טכנולוגיות שפונות לקהל עובדים שהשימוש שלו באינטרנט הוא פחוּת".

רוצה להיות חבר שלי?

האינטרנט הוא ממלכה שלמה שמציעה מגוון עצום של שירותים. אם פעם חברות היו מסתפקות בפרסום המשרות שלהן בלוחות משרות אינטרנטיים, כיום קיימת בקרבן מודעות גוברות לגיוס דרך רשתות חברתיות. ישנו מספר גדול של רשתות חברתיות, השונות בפונקציונאליות ובקהל היעד שלהן זו מזו.

Linkedin

הבשורה החדשה שנישאת בפי כל מומחה גיוס WEB 2.0 הוא ש"הלינקדאין יהפוך למקור הגיוס המוביל". אין ספק שהאתר הזה הוא אבן שואבת לחיפוש עובדים ולפירסום משרות, אבל השימוש בו לא קל להבנה, כלל לא אינטואיטיבי ודורש משאבים רבים. מעבר לכך, על פי הסקר של HRD, אחוז הגיוס מאתרים חברתיים עומד כיום על 5% בלבד.

לינקדאין בנויה מקבוצות, כשלכל קבוצה חתך ברור וקהל יעד מוגדר מאוד. פרסום משרה יתחיל במציאת הקבוצות שהמשרה רלוונטית להן, ושם זה לא נגמר - כדי להכנס לקבוצה, אתם צריכים לבקש חברות, ולא מחייב שיאשרו לכם אותה. הפרסום הוא חינם אמנם, אבל בחלק מהקבוצות, המודעות נדחקות מחוץ לדף הראשון במהירות, ואין דרך להקפיץ אותן למעלה. מעבר לכך - כל מי שניסה לפרסם בלינדאין מודעה בעברית, שהכילה מילים באנגלית, יוכל לספר לכם שזה משבש לחלוטין את מבנה המשפט, והופך את הטקסט לקשה להבנה.

יתרונות - אומרים שכל העובדים המקצועיים בישראל נמצאים שם.
חסרונות - מודעות שפורסמו בקבוצות, לא מתאנדקסות ב-Google, ושליחת קישור למודעה לא מאפשר למי שאינו חבר בקבוצה, לצפות בתוכנה!

גם לדיאלוג יש שם דף

FaceBook

אין ספק שהרשת החברתית הגדולה ביותר, היא גם המעניינת ביותר מבחינת האפשרויות הגלומות בה. פייסבוק לא רק שגדלה בקצב המהיר ביותר, היא אף הצליחה לאחרונה לעקוף את גוגל ארה"ב בכמות תעבורת הרשת שלה. סטטיסטית, סיכוי סביר שכמעט כל מי שאתם מכירים נמצא שם, השאלה היא - איך מגיעים אליהם. פייסבוק מאפשרת לבנות דף (page) שהוא מעין אתר בית שלם לחברה שלכם. הרבה חברות הרימו את הכפפה וכבר יצרו דף כזה - אבל כדי שדף כזה יצליח, הוא חייב להכיל בתוכו את הרוח החברתית, ולהיות שונה בתפיסתו מסתם אתר בית שמוצאים ברשת - קונספט שהרבה חברות לא ממש מצליחות ליישם.

יתרונות - כולם שם, אנשים מבלים בפייסבוק במשך שעות, מהירות מעבר המידע ממשתמש למשתמש מהירה מאוד.
חסרונות - דייג אנשים, כמו בלינקדאין, אינו אפשרי, מאחר ואנשים לא מציינים את מקצועם. הרשת היא רשת של כייף, וקשה לרתום אנשים למטרות שאינן כאלו. פרסום משרות דיסקרטיות הוא בלתי אפשרי, הרשת חשופה לכל.

עוד לא חברים שלנו בפייסבוק?

Twitter

טוויטר, לעניות דעתי, אינו שווה את מירב ההשקעה. ראשית - כמות המילים שניתן להכניס לכל טוויט, היא קטנה במיוחד, וזה מגביל אתכם לכותרת וקישור. שנית, הטוויטר לא ממש תפס בישראל. עם מספר חברים שעומד על טיפה מתחת ל-20,000, וגם הם, נמצאים שם בעיקר בשביל שיחות חולין, פרסום משרות באתר לא יניב לכם את רוב מקורות הגיוס.

יתרונות - מתאנדקס במנועי חיפוש ייעודיים במהירות, ומאפשר חיפוש תלוי מילה.
חסרונות - לא מדורג גבוה בגוגל, לא אינטואיטיבי לשימוש, לא מכיל הרבה גולשים, פילוח קהל היעד קשה עד בלתי אפשרי.

חבר מביא חבר

מקור גיוס מוביל נוסף הוא שיטת "חבר מביא חבר", שהעיקרון שלה הוא פשוט - ספרו לעובדים שלכם שאתם מחפשים עובד חדש, ותנו להם לבדוק אם יש להם חברים שמתאים לתפקיד הזה. לפרסום משרה בשיטה הזו יש לא מעט יתרונות, אבל יש לה גם מספר חסרונות:
אם אתם מחפשים משרה דיסקרטית (מסיבות עסקיות או כדי להחליף מישהו שאינכם מעוניינים שידע שהוא עומד להיות מוחלף), ברור שלא תוכלו להפיץ את זה בין עובדי החברה.

בחברה בה תהליכי הגיוס אינם מובנים בצורה דקדקנית, שיטת ה"חבר מביא חבר" עשויה להיות פתח לגיוס מקצועי פחות ("מכיר אותו, סמוך עלי...הוא אחלה"). אחרי הכל, כשאתם חברים של מישהו, סביר להניח שאתם מכירים את המגבלות שלו, ותוכלו להנחות אותו מראש איך לעבור את הראיון למרות זאת.

פרסום פנימי בתוך החברה לא יזכה לתהודה גדולה כמו פרסום חיצוני, וימנע מהחברה חשיפה בפני מועמדים ראויים אחרים, שאתרע מזלם לא להיות חברים של עובדיכם.

אתר הבית

אם אתם חברה גדולה, שעובדים כמהים לעבוד בה, והאתר שלכם זוכה לצפיות רבות, סביר להניח שפרסום המשרה באתר הבית שלכם עשוי להספיק. חברות הסלולר למשל, מפרסמות משרות באתרי הבית שלהן, וסביר להניח שחלק ניכר מהגיוס שלהן מתבצע דרכם.

חיה: "חברות קטנות יותר יצטרכו להשקיע מאמץ בקידום האתר שלהן, על מנת שהמשרות שפורסמו בו ידורגו גבוה בגוגל, אחרת, הסיכוי שיחשפו אליהן הוא קטן. בחברות גדולות הבעיה היא הפוכה - החשיפה הטבעית שהן זוכות לה, הופכת את האתר שלהן לאתר עליה לרגל, וככזה, פרסום משרה בו מובילה להצפה של קורות חיים, שחלק גדול מהם אינם רלוונטים".

יתרונות: לחברות קטנות - בכתיבה נכונה של המודעה, אתם יכולים לוודא שרק מי שחיפש מושגים רלוונטים למודעה, ימצא אותה (למשל "מהנדס VLSI").

לחברות גדולות - השם שלכם ימשוך אליכם מספיק מבקרים.


חסרונות: חברה קטנה לא תגיע לחשיפה גדולה מספיק של מודעות הדרושים שלה. לחברה גדולה אין שליטה על סוג האנשים שיגיעו לאתר.

אם נסכם אזי, הבחירה שלכם, היכן ובאלו אמצעים להשתמש על מנת לפרסם את המשרה, עשויה להשפיע על כמות החשיפה למודעה, ועל איכות ופילוח המועמדים שיחשפו אליה. הגם שהאינטרנט יוצר תחושה של "חינם, זריז ובלתי אמצעי", זהו כלי שדורש רמת מקצועיות גבוהה במיוחד, על מנת לנצל את הפוטנציאל הגלום בו, והשימוש בו אינו פשוט ואינטואיטיבי כמו שנדמה.


חשוב לזכור שבפרסום משרות המיקוד חשוב לא פחות (ואולי יותר) מהכמות. עדיף לפרסם במקומות איכותים שיובילו לעשרות קורות חיים רלוונטים בלבד, מאשר לפרסם בכל כיוון ולקבל מאות ואלפי קורות חיים לא רלוונטים, שרק מכבידים על המערכת ואפילו מסתירים את קורות החיים האיכותים שכן התקבלו.

איוש נעים!