איך משיגים קידום בעבודה - חלק ב'
המנהל שלנו כמעט תמיד יודע, כשמשהו רע קורה, אבל על כל הפעמים שעשינו משהו טוב בעבודה הוא לא בהכרח ידע. הרשומה הנוכחית תעסוק ב"חובת הדיווח"
לכל חברה יש את מדיניות קידום העובדים שלה. ישנן חברות שמקדמות את העובדים הגרועים (בועטת אותם למעלה), ישנן חברות בהן הפוליטיקאים מקודמים (אלו שמתחברים לכולם, ויודעים לרחרח מראש מתי נפתחת האופציה לקידום, דיברנו על זה בכתבה הראשונה בסדרה), וישנן חברות שבוחרות לקדם את העובדים המצטיינים, אלו שבאמת מגיע להם קידום, והחברה מעוניינת להשקיע בהם ולשמר אותם. הבעיה עם אותם עובדים מצטיינים וחרוצים, היא שהם לא פעם מניחים שהמנהל הישיר שלהם ידע שהם מצטיינים, כי הוא בטוח ישים לב לבד. הם לא יעסקו בליחצן את עצמם או את ההצלחות שלהם, כי הם מניחים ש"הכל עולה למעלה לבוס", אבל לא כך הוא. הכתבה הזו תעסוק ב-"חובת הדיווח" ותסביר למה אסור לסמוך על כך שכבר יגלו לבד כמה מצטיינים אתם.
דווחו למנהל הישיר על ההצלחות
אם התמזל מזלכם, ואתם עובדים בחברה שמודעת לחשיבות לשמר עובדים טובים, ועל מנת לשמר אותם מתגמלת אותם בקידום קרייריסטי, אתם צריכים גם להצטיין במה שאתם עושים, וגם לוודא שיודעים שאתם מצטיינים במה שאתם עושים. אסור לכם להניח, שבגלל שאתם מצטיינים, זה שמנהל אתכם (וגם יהיה זה שימליץ עליכם בעתיד לקידום), יודע שאתם מצטיינים. דברים שלא מדווחים לו, לא בהכרח מגיעים אליו, ומה תמיד כן מגיע למנהל? נכון מאוד – פאשלות! זה אומר שלא רק שיתכן שהוא לא ידע שאתם מצטיינים, אלא שגם יווצר אצלו יצוג לחלוטין מוטעה של כמה גרועים אתם, בגלל שהדיווחים היחידים עליכם שהוא מקבל הן הפשלות להן גרמתם, או שהייתם מעורבים בהן. על מנת להמחיש למה דיווח טוב לא מגיע למנהל, בעוד שדיווח רע לרוב דווקא כן, הנה סיפור דמיוני אבל אפשרי;
סיגל היתה מהנדסת תוכנה מצטיינת, אבל...
סיגל (סיגי) היא עובדת נורא חרוצה ויעילה. היא מסיימת את המטלות היומיות שלה די מהר, ובשביל שלא לבזבז זמן (יעילה להכעיס, כבר אמרתי?), בזמן שנותר לה היא עוזרת לעובדים אחרים בצוות שלה לבצע את המטלות שלהם. סיגי היא גם אדם צנוע. היא מעולם לא חשבה ללכת למנהל שלה ולספר לו על היעילות שלה כעובדת, ויותר מזה, היא מניחה שהמנהל שלה מודע לזה בעצמו, בלי שהיא תספר לו – כי הרי איך אפשר שהוא לא ידע?! מה, הוא לא עובד שם איתם?
בצוות של סיגי עובד יוחאי, איש נכלולי וחום-אף, שנורא אוהב לספר בקול רם (בדיוק כשהמנהל עובר) על הדברים שהוא כבר הספיק לסיים היום, וכמה שהוא יעיל, אבל כשיוחאי לא נמצא שם, חברי הצוות צוחקים על זה שאם מעשים היו נמדדים בדיבורים, הוא היה העובד המצטיין של העשור.
יום אחד סיגי מגיעה לעבודה, וכבר בכניסה לשם היא נתקלת בקולגה לצוות, שמספר לה בבעתה של ממש שיוחאי קודם בתפקיד, ואיך זה שסיגי לא קיבלה את הקידום הזה, לאור העובדה שהיא באמת ראויה לו. מה אתם חושבים שקרה שם?
למה אף אחד לא מספר לי כלום בבית הזה?
המנהל של סיגי ויוחאי אמנם מנהל את הצוות, אבל הוא לא עובד איתם ברציפות, לא שותף להסתודדויות שלהם, ולכן, אינו מכיר את חברי הצוות שלו כשם שהם מכירים האחד את השני. בגלל שאין לו הכירות טובה עם חברי הצוות ועם תרבות העבודה והיכולות של כל אחד מהם, הוא מקבל את הרושם שלו דרך אמצעים חיצונים, למשל, במקרה של יוחאי, המנהל הניח שיוחאי הוא עובד מעולה, בגלל שיוחאי עצמו דאג "לדווח" על כך בקול, בכל פעם שהמנהל עבר. יתכן שיוחאי באמת היה עובד מעולה, ואז הדיווח בסך הכל היה נכון, אבל יתכן שיוחאי היה רברבן חסר תוחלת (כמו במקרה דנן), ואז ה"דיווח" היה יחצנות שקרית שיוצרת דימוי של עובד טוב. סיגי היא הדוגמא ההפוכה ליוחאי. היא עובדת מעולה, אבל היא זריזה, שקטה וצנועה, והמנהל שלה כלל לא מודע ליכולות שלה, כי סיגי לא דואגת "לדווח" לו על שום דבר.
והתוצאה? כשנפתחה האופציה לקידום, המנהל הניח שיוחאי הוא העובד שראוי לקידום הזה, אחרי הכל, היש עובד טוב ממנו בצוות? וסיגי, סיגי המעולה, הצנועה והשקטה, שהיתה ראויה לקידום הזה יותר מכל, נשכחה מלב בשל חוסר היכולת שלה לדווח על יכולותיה, יכולות שהמנהל כלל לא היה מודע להן.
אם נדמה לכם שזה סיפור מוגזם, דעו לכם שלא פעם, הישגים מצוינים של עובדים מצויינים, נבלעים בתוך שגרת היום, כך שהדרג הניהולי לעיתים מפספס ולא מבחין בהם. לכן, לעולם אל תצאו מנקודת ההנחה שהמנהל שלכם מודע ליכולות או לביצועים שלכם. הוא לא עובד איתכם, והוא לא נחשף לדברים היומיומים שאתם עושים, ולכן, רק מה ש"צף" למעלה, יגיע לתודעתו, מה שמוביל אותנו לסכנה שבחוסר הדיווח;
על דברים שליליים אני תמיד יודע
אם חוסר דיווח יכול לגרום לכך שכשיגיע הקידום, הוא ידלג מעליכם, אזי חוסר דיווח גם עשוי להוביל ל"סכנה" של ממש, וסיגי ידידתי הטובה תעזור לי להסביר גם את הפן הזה:
סיגי, כאמור, היא באמת העובדת שכל ראש צוות יכול לחלום עליה, אבל היא לא מדווחת על ההצלחות שלה אף פעם, כי היא מאמינה ב-"יהללוך זרים", ואכן, ראש הצוות של סיגי לא מודע כלל לעובדה שהיא שכיית חמדה של ממש. למעשה, בשיחות פנימיות הוא נתן עליה חוות דעת די פושרת ואמר שאין איתה שום בעיות, אמנם, אבל שהוא גם לא "עף עליה".
רצה הגורל, ויום אפל אחד, סיגי עשתה פאשלה נוראית בעבודה. היא כמובן עשתה את מה שראוי לעשות ואצה-רצה לדווח לראש הצוות שלה. היא גם נשארה שעות נוספות בשביל לתקן את הפאשלה שהיא עשתה, ואכן, עלה בידה לתקן את הפאשלה הזו בסופו של דבר, ואפילו בצורה ראויה לציון לשבח. לאור העובדה שהיא עובדת טובה, היא לא חשבה שמנהל הצוות שלה יעשה מכל הסיפור הזה סיפור, בכל זאת, כולם עושים טעויות, אבל להפתעתה הרבה, למחרת בבוקר היא נקראה לשיחה עם המנהל של ראש הצוות שלה, ובשיחה הזו נתברר לה שהיא נמצאת, כעת, בתקופת ניסיון ושעליה להתייחס לשיחה הזו כשימוע לפני פיטורין. מה קרה פה?
ובכן, מה שקרה שם לסיגי המסכנה, הוא הטיה אומללה בשיקוף שלה כעובדת; יש מנהלים שיודעים בכל רגע נתון כל דבר שכל עובד שלהם עושה. מנגד, יש מנהלים שנותנים לעובדים שלהם יד חופשיה, ומתערבים רק כשמשהו קורה. עם זאת, לא פעם, מנהלים מהסוג השני יודעים שמשהו קרה, רק כשהמשהו הזה שקרה היה משהו רע, אבל על כל עשרות הפעמים שמשהו רע לא קרה, רק כי אותו עובד הציל את המצב בזכות תושיתו המדהימה, הם לא יודעים, אלא אם אותו עובד ידווח להם. סיגי לא דיווחה מעולם, והמנהל שלה יודע על דברים רק כשקורה משהו רע, לכן, הפעם היחידה בה קרה לסיגי משהו רע, היתה גם הדיווח היחיד לגבי סיגי שהגיע אל אותו המנהל. מבחינתו, מאחר שלא היה שום דבר טוב שדווח לו על סיגי, שיכל לאזן את הפאשלה שלה, הוא חשב שהיא עובדת לא טובה.
זו הסיבה שלדווח זה חשוב, וכאמור, דיווח גם ישמור אתכם במירוץ לקידום. לעולם אל תצאו מנקודת ההנחה שהדברים הטובים שאתם עושים בעבודה מגיעים לממונים עליכם, אבל ת-מ-י-ד צאו מתוך נקודת ההנחה שהדברים הרעים שאתם עושים יגיעו גם יגיעו. בכתבה הבאה בסדרה, אסביר למה דיווח שומר אתכם ב-Top of the Mind כשנפתחת אופציה לקידום.