התנאים הטובים בעולם ההייטק
כולם רוצים לעבוד בהייטק כי בהיטק יש תנאים מעולים, שכר גבוה, טיסות לחו"ל וסושי, המון סושי. נכון? לא נכון? הרשומה הבאה מנסה לעשות סדר בחרושת השמועות
בשנות ה-90, וגם קצת אחרי שנות ה-2000, ענף ההייטק שקק. משכורות ענקיות התעופפו להן באוויר, וחברות חדשות צצו כפטריות אחרי הגשם. החיזור אחר העובדים הטובים ביותר היה בשיאו, ועל מנת למשוך את אותם עובדים, כל חברה הצטיידה בהבטחות קוסמות – מסג'ים, פינוקים, טיולים בחו"ל, הופעות של "כוורת", סביבת עבודה מושכת, וכמובן, רכבי ליסינג. מה נותר מאז, ומה מחפשים עובדי ההייטק כיום?
אז מה היה לנו שם...
תעשיית ההייטק בישראל מתחלקת לשניים – אלו שעובדים בה, ואלו שהיו רוצים לעבוד בה. בקרב הקבוצה השניה, מסתובבות כמה אגדות אורבאניות לגבי עולם ההייטק, וההטבות המופלאות שהוא מספק לעובדיו, שכוללות, על פי השמועה, ביקורים בספא על חשבון החברה, טיולים בחו"ל, הופעות של זמרים מוכרים, ארוחות שחיתות במסעדות יוקרה, ושאר מרעין בישין שרובנו רק יכולים לחלום עליהם. עד כמה שזה נשמע לא מציאותי, האגדות האורבאניות הללו נכונות לחלוטין, או נכון יותר לומר – היו נכונות לחלוטין, עד לפני כמה שנים.
ראשיתן של האגדות האורבאניות האלו בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 – באותה תקופה, עולם ההייטק העולמי והישראלי, היה כמרקחה. התחרות היתה אדירה, והרווחיות של כל חברה (על הנייר) היתה עצומה. כל חברה רצתה לגייס את הטובים ביותר, והסכימה לשלם להם בהתאם. רק כמה חבל, אבל בישראל של אותה התקופה, לא היו מספיק עובדי הייטק עם השכלה מתאימה, כי האמא היהודיה רצתה שהילדים יהיו רופאים ועורכי דין – לא מהנדסי מחשב. אלו שכן התאימו היו מעטים, ולכן, כל חברה הציגה הנאות והטבות מפליגות, והיתה מוכנה לעשות הכול – רק תסכימו לעבוד אצלה, ולא פחות חשוב, אל תעזבו לעולם!
ככה מתארים את התקופה, שלושה עובדי הייטק שחוו אותה "על בשרם":
''אני עבדתי בחברה שהיה בה חדר כושר פרטי עם שני מאמנים, בריכת שחיה, שיאצו מסאג'סטים ושני חדרי אוכל שהיו ברמה. כל רבעון היה יום גיבוש צוותי עם תקציב שניראה בלתי מוגבל. כל כמה חודשים היה יום גיבוש כללי יותר (מחלקתי, או של כל החברה). לפני שעבדתי שם הטיסו את כולם ליוון. חוץ מזה היו כל מיני אירועים במלונות באילת. רשמו אותנו לכל מיני חוגים וסדנאות (בישול, ציור וכו'). בחברה אחרת שעבדתי בה היו חדרי משחקים. היה שם טניס שולחן, פלייסטיישן וכו', כמו גם קורס יוגה פעמיים בשבוע, ופעילות משתנה נוספת פעם בשבוע". Jgut – פורום עבודה בהייטק – תפוז
"אח...שנת 2000, עבדתי אז בחברה גדולה, בוגר תואר טרי ומסביבי עשרות בוגרי קורסים של 3 חודשים, ואף אחד לא התרגש כשהודיעו שהחופש השנתי הוא שבוע בטורקיה. בנתב"ג הפנו אותנו לטרמינל 2, שהוקדש כולו לצ'רטרים של חברות הייטק, והיה מפוצץ. המריאו משם טיסה אחרי טיסה, בכל אחת עובדים מחברה מסוימת שהובלו לקלאבים השונים.פתאום היה נדמה לי שאני מדמיין את חברי להקת "כוורת" מולי. שיפשפתי את העיניים והם עדיין היו שם. מסתבר שהם גם טסים, ומרביצים סבב הופעות כל ערב לחברה או שתיים...". Jakarta - פורום עבודה בהייטק – תפוז
"חברות מכובדות גייסו מחלקות שלמות של מהנדסים מנוסים שלא עשו כלום, כהכנה ל-2001. עשרות אנשים (ומנהלים) ישבו עם מיטב הציוד, עשו כמה השתלמויות רלוונטיות, גלשו באינטרנט, באו כמעט ב-10, יצאו להפסקת צהריים של שעתיים ונילחמו על כל פירור של פרוייקט. כמובן שהיה להם מטבחון עם 10 סוגי מאפים וחדר כושר, אוטו חדש וחופש בטורקיה לנוח מהעבודה...כולם לקראת 2001 הועפו במסה , כתבו CV דמיוני על השנה הזו ושתקו בבושת פנים. זה נראה כמו חלום היום". dts – פורום עבודה בהייטק - תפוז
והנה עוד משהו שעידן בועת ההייטק הכניס למדינת ישראל הקטנה – רכבי ליסינג. במקום להכביר במילים, צפו במה שחברי "ארץ נהדרת" חושבים על התופעה.
ומה יש לנו כיום...
התפוצצות בועת ההייטק בתחילת שנות ה-2000, גרמה להיעלמותם הכמעט מוחלטת של כל אותם מנהגי-פזרנות שתוארו למעלה. כמעט עשור אחרי, זה מה שנותר מאותם ימי פומפיי המאושרים:
השכר
אז נכון, השכר עדיין הרבהיותר גבוה מהממוצע במשק, אבל הוא לא משתווה לחגיגות השכר שהיו נהוגות בענף, עד לתחילת שנות ה-2000. גם האקזיטים שהופכים את עובדי החברה למליונרים בין לילה, נעלמו – כלומר, עדיין יש אקזיטים, אבל לא תמיד עובדי החברה זוכים להתעשר מהם. למעשה, בבדיקה שערכנו בדיאלוג, לפני מספר חודשים, גילינו שהשכר אינו הסיבה המובילה לחיפוש עבודה, כפי שמסבירה חיה בורנשטיין – מנכ"לית דיאלוג:
"חלק נכבד מעובדי ההייטק בישראל נשואים, ולחלק גדול מהם יש ילדים. כבר לא מדובר בתעשייה צעירה של בוגרי תואר, או משוחררים צעירים, שלא אכפת להם להישאר בעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. שעות העבודה, היציבות, תנאים סוציאלים, הביטחון בעת גלי פיטורין, ומעל לכל, האתגר המקצועי, הם הדברים החשובים ביותר לרוב עובדי ההייטק, כפי שמצאה הבדיקה שעשינו. השכר מגיע רק למקום השלישי".
הליסינג
הליסינג עודנו קיים, אבל בצורה מצומצמת בהרבה. בשנת 2009 החלה רפורמת המס הירוקה, שקראה תגר על שימוש ברכבים מזהמים. מטרת הרפורמה, במקור, היתה לשכנע את הציבור לזנוח רכבים גדולים ומזהמים, לטובת רכבים זולים שיקבלו הטבות מס בשל פליטת מזהמים מופחת. אבל בישראל, כמו בישראל, נדיר שהצרכן הפרטי זוכה ליהנות מהטבות ממשלתיות – את ההנחה המשמעותית על רכבים נקיים, גלגלו יבואניות הרכב וחברות הליסינג לכיסן הפרטי, והמהפכה הירוקה ייקרה בצורה משמעותית מאוד את השימוש ברכבי ליסינג. כתוצאה מכך, רק מי שעובר נסוֹעה (קילומטראז') גבוהה במיוחד, או שסוג העבודה שלו מחייב שימוש ברכב צמוד, ירוויח מהשימוש ברכב ליסינג. השאר וויתרו עליו, וקיבלו את שווי ההטבה בברוטו.
התנאים והצ'ופרים
תנאי העבודה בחברות ההייטק עדיין ממוקמים הרבה מעל לממוצע. רוב חברות ההייטק (אם לא כולן) מחזיקות במטבחים מושקעים עם מכונות אספרסו, וישנן חברות שמגדילות להחזיק במכונות משקאות. משרדי החברות מציגים, על פי רוב, חזות מרשימה שעשויה לכלול מרחב עבודה פתוח ומרווח, ריהוט משרדי צבעוני ויפה, שטיחים מקיר לקיר, דלתות זכוכית מעוצבות, רצפות פרקט, ולעיתים גם חדרי משחקים עם "פינג פונג, הוקי אוויר, פוסבול, פלייסטיישן ואקסבוקס" (im mitzi). עם זאת, לא בטוח שלעובדים יש זמן מיותר להשתמש בכל המתקנים הללו, כפי שמטיבים לתאר זאת דנדן רותם ואביבקיץ (בהתאמה):
"ראיתי לאחרונה פלייסטיישן וגיטאר הירו בחברות תוכן: לפני שנה-שנתיים, כשהציעו לי לשבת בחדר שהכיל אותם. הייתה עליהם שכבת אבק כל כך עבה, שפחדתי שהקרדיות שגדלו בהם יאכלו אותי חי".
****
"יש אצלנו פופים. לא ברור לי למה. איזה בן אדם שעבר את גיל 20 מסוגל לשבת על פוף וגם לקום ממנו?"
עדיין יש טיסות לחו"ל מטעם העבודה, אבל מדובר בטיסות למטרות עבודה, ולא בחופשות. בחלק נכבד מהחברות הארוחות מסובסדות, אבל גם פה, לא מדובר בסעודות שחיתות במסעדות יוקרה, אלא, בארוחות מסובסדות בסניף של אחת מרשתות ההסעדה הקרובות גיאוגרפית, למיקומה של חברת ההייטק – ובכל זאת, מזון מסובסד אינו משהו שראוי לזלזל בערכו הכלכלי.
"גם כשהן פונות אלינו בשביל לחפש עובדים" אומרת חיה "חברות מדגישות את היתרון הטכנולוגי שלהן, או את התפקיד המעניין והמאתגר, ולא את העובדה שיש להן חדר עם Xbox כדי שהעובדים יוכלו לנוח מדי פעם. מוקד העניין של העובדים ושל החברות השתנה – הפן הקרייריסטי מעניין את שני הצדדים הרבה יותר, מאשר אפקט ה"הנאה" שבלעבוד בחברה".
חברות ההייטק שעדיין שומרות על סוג של זוהר צ'ופריסטי, הן בעיקר חברות הסטארט-אפ. בשל קוטנן, והמיעוט בעובדים, אופי העבודה בחברות אלו הוא משפחתי יותר, ובשל כך, חברות אלו שמות דגש רב יותר על יציאות משרדיות לבילויים משותפים, לאחר שעות העבודה.
לא השכר, לא הצ'ופרים – היציבות והאתגר הטכנולוגי
אם להסתמך על הסקר שדיאלוג ערכה, ושצויין למעלה, העלמותם של הצ'ופרים לא נתפסת על ידי עובדי ההייטק כאבדן גדול. טענה זו מקבלת חיזוק משני סקרים שערכה חברת BdiCoface, בשילוב עם העיתון הכלכלי TheMarker, שמראים שהן לאורך 2009, והן לאורך 2010, עובדי ההייטק העדיפו לעבוד בחברות ששמרו על יציבות תעסוקתית, והיו חשופות פחות לגלי הפיטורין, מאשר לעבוד בחברות "מגניבות", שקנו להן שם כחברות שמעניקות צ'ופרים.
"שוק ההייטק מאוד התבגר בעשור שחלף" אומרת חיה "הוא התבגר גם מצידן של החברות, וגם מצידם של עובדי ההייטק. היעלמותם של הצ'ופרים של תחילת שנות ה-2000, מדגימה את שני הצדדים של ההתבגרות הזו – החברות הפסיקו להיות פזרניות, על סמך כסף וירטואלי שההנפקה תביא להן (מתוך התובנה שלא בטוח שההנפקה תביא כסף בכלל), ומנגד, העובדים מעדיפים חברה סולידית יותר, שלא מטיסה אותך לחופשות ביוון, אבל גם לא מפטרת אותך כשהמצב קצת לחוץ".
התבונה ההדדית הזו אפשרה לחברות להירגע ולהשקיע את הכסף בדברים הכרחיים, במקום בחזות צעקנית. העובדים, מצדם, גם ככה ממהרים בסוף יום העבודה, כדי להספיק לראות את בני (או בנות) הזוג ואת הילדים, כך שהיעלמותה של פעילות משרדית של אחרי שעות העבודה, לא ממש חסרה להם. קשה לדעת אם הצ'ופרים יחזרו בעתיד, ועדיין ניתן לראות, מדי פעם, חברות שמנסות לשכנע את עובדי ההייטק לנהור אליהן, בגלל תנאיי העבודה המיוחדים (עיינו ערך פייסבוק נגד גוגל).
ולסיכום, אם תרשו לי לרגע להמר, אזי החברה הראשונה שתציע פעוטון צמוד ומסובסד לעובדיה, תהיה הדבר הבא!
* תודה אישית לחברי פורום "עבודה בהייטק" בתפוז, שסייעו מאוד בכתיבת הכתבה.