כמה עובדות על נשים עובדות - חלק א'

שוק העבודה השתנה מאוד בעשורים האחרונים, וגם יוקר המחיה זינק, ובשל יוקר המחיה, כבר לא ניתן להסתמך על משכורת אחת (אלא אם אתם מרוויחים המון, ואם כן, שלחו לנו הצעת נישואין כמה שיותר מהר - אנחנו גמישים בכל הנוגע לקווי אופי, מראה חיצוני או מוצא עדתי, אבל נורא קשיחים בכל הנוגע לכסף, והרבה ממנו!) וזה מצריך משני ההורים לצאת לעבודה. אם עד שנות ה-90 נשים רבות היו עקרות בית, הרי שככל שחולף הזמן, השתתפותן בשוק העבודה הולכת וגואה, וכאן מתחילה הבעיה.

המדינה, אתם מבינים, מעודדת נשים לצאת לעבוד, אפילו מחוקקת חוקים נגד אפילה, אבל היא לא דואגת לאכוף את החוקים הללו, וגרוע מכך, היא גם לא יוצאת מגדרה בסיוע לנשים עובדות (למשל מימון מטפלות, גנים או יום עבודה קצר), וכזה מגיע לגידול הילדים הנטל נופל רק על נשים משום מה, כאילו שכל הילדים האלו יתומים מאבות.

סדרת הכתבות הקרובה תוקדש כולה לעוּבדות, חוקים ובעיות בעבודת נשים, ונשתדל להכניס לתוכה כמה שיותר סטטיסטיקה, כי מספרים זה כיייייייייייף!

כמה עובדות על נשים עובדות

בשנת 2004 הקים מכון ון-ליר, מרכז ששמו "שוות", ושם לעצמו למטרה לבדוק מהו מצבן של נשים עובדות בישראל, וגם, לבדוק מה ניתן לעשות בשביל לשפר את מצבן של הנשים העובדות הללו. על מנת לבדוק את מצבן האובייקטיבי של הנשים העובדות, הומצא מדד חדש שנקרא "מדד המגדר", שתפקידו לבחון את מצבן של נשים בישראל בהשוואה למצבם של גברים בישראל, על פי שמונה מימדים השוואתיים. אחד מהם הוא מידד "שוק העבודה", ובגלל שזה העניין בו אנחנו עוסקים, נציין שהוא כולל בתוכו את האינדיקטורים הבאים [מבוססים בין השאר על הלמ"ס והביטוח הלאומי]:

שיעור ההשתתפות, שיעור העובדות במשרה חלקית, הפער [בין אישה לגבר] בשכר הברוטו לחודש, שיעור עובדות הקבלן, שיעור הנשים שמועסקות בהייטק, ואינדיקטורים אחרים.

המדד מתייחס לשנת 2004 [השנה בה התחילו בבדיקתו] כ-100%, ובודק בכל שנה מאז, את השינוי בכל אינדיקטור בנפרד. רוצים לנחש אם מצב הנשים השתפר מ-2004? לכו על זה...

מעט מדי מאותו הדבר

מדד המגדר גילה (שלא במפתיע), שמצב הנשים בישראל הורע, כלומר, נכון ל-2011 (השנה האחרונה בה נבדק המדד), יש פחות שוויון בין גברים לנשים בהשוואה למצב ב-2004 - השנה בה מכון ון ליר החל לבדוק את מצב השוויון בין גברים לנשים בישראל. ועם זאת, המדד מצא שבכל הנוגע לשוק העבודה, מצב הנשים נמצא דווקא במגמת שיפור החל משנת 2007, ועד שנת 2011, כלומר שדווקא בשוק העבודה יש מגמה של צמצום הפערים בין גברים לנשים. מאושרים מכך? אל, כי המצב כיום, למרות מגמת הצמצום, פחות או יותר זהה למצב שהיה קיים ב-2004, כלומר הצמצום החזיר אותנו לנקודת הפתיחה – הפער בין גברים לנשים בשוק העבודה נכון ל-2011, חזר להיות כמו שהוא היה ב-2004 ! עם זאת, מגמה חיובית היא תמיד דבר, ובכן, חיובי... נקווה רק שהיא תמשיך כך.

למה מצבן של נשים נותר על כנו

מצבן של הנשים עובדות לא נהיה רע יותר, שזה בסדר גמור, אבל מאידך, הוא גם לא השתפר, שזה רע, וגם מעלה את השאלה "למה". בשביל להבין למה מצבן של נשים עובדות לא השתפר צריך לצלול לתוך הפרמטרים השונים שמרכיבים את מדד השוויון בשוק העבודה, וכפי שציינו בטיפ הראשון, יש שמונה כאלו, אז נתחיל עם הראשון:

שיעור השתתפות הנשים בשוק העבודה

אם בשנת 1995 שיעור הנשים שעבדו עמד על כ-45%, הרי שכיום שיעור הנשים שעובדות עומד על כ-53%. היאח הידד, יותר נשים יוצאות לעבוד, וזה טוב, אבל!

גם יותר גברים יוצאים לעבוד החל מ-2003, כפי שמראה הגראף, לכן הפער בין אחוז הגברים שעובדים (כ-62%) לעומת אחוז הנשים שעובדות, נותר פחות או יותר קבוע, לטובת הגברים. מעבר לכך, וועידת טרכטנברג הסבירה למה המגמה הזו קורית בכלל, והסיבה לא מאוד חיובית.

אז נכון, יותר נשים יוצאות לעבודה, והמגמה הזו אכן חיובית, אבל כשבודקים למה יותר נשים יוצאות לעבוד, מגלים שהסיבה לא נובעת מהרצון להיות אשת קריירה [דבר חיובי] אלא מחוסר ברירה, בשל שתי סיבות שתלויות זו בזו:

הראשונה קשורה לצמצום במדיניות הרווחה של משרד האוצר, מה שגרם לכך שזוגות לילדים מקבלים פחות קצבאות, ולכן נצרכים לצאת מהבית לעבוד [דו"ח הביטוח הלאומי, דצמבר 2013], והשניה נובעת מהעליה ביוקר המחיה, ומהאי עליה בשכר [טרכטנברג, 2011], מגמה שהובילה לשחיקה בהכנסות של משקי הבית בישראל.

אז גם נשים, שעד לפני כמה שנים היו עקרות בית, יוצאות כיום לעבוד. ולמה זה שלילי? חשבנו שלעולם לא תשאלו.

זה בהחלט חיובי שיותר נשים יוצאות לעבודה כיום, אבל לעוּבדה שהעבוֹדה הזו נכפית עליהן, ולא נובעת מרצון [כלומר, היציאה לעבודה אינה נעשית מבחירה, אלא בשל המחסור בכסף], יש שתי תופעות לוואי שפוגעות דווקא בנשים:

• תופעת הלוואי הראשונה היא היכולת לבחור בקריירה, או נכון יותר לומר "חוסר היכולת לבחור בקריירה". על התופעה הזו נדבר בהרחבה בהמשך, כי היא אחד מהקריטריונים שמדד השוויון בודק.
• התופעה השנייה עוסקת בעובדה אנתרופולוגית: מצד אחד, הצורך הכלכלי דוחק יותר ויותר נשים אל מחוץ לבית, ואכן נשים מאמצות את המגמה הזו, אבל מאידך, התפקיד המסורתי שנשים וגברים מילאו בתא הביתי לא השתנה, וכך יוצא שבעוד שהגבר יוצא לעבוד וכשהוא שב מן העבודה הוא יכול לשבת רגל על רגל ולזפזפ בין ערוץ הספורט לערוץ החיים הטובים [כי החיים שלו טובים], נשים צריכות ללהטט בין היותן נשות קריירה להיותן אמהות [Hochschild, 1997]. הוכשילד מכנה את התופעה הזו "משמרת שניה" וומיד נרחיב עליה.
  
  

ביום עובדות, בערב עובדות גם

הוכשילד טוענת שבעוד שנשים "שוחררו" לצאת אל שוק העבודה, גברים לא נכנסו לעבודות הבית, ולכן נוצר מצב בו האישה יוצאת בשעות היום לעבוד במשרד, וכשהיא חוזרת אחר הצהריים, היא צריכה להתחיל את משמרתה השניה, כעקרת בית, ובעוד שיש דרישה מהאישה ללהטט בין הקריירה לעבודות הבית, אין דרישה מקבילה כזו מגברים עובדים. חוקרת נוספת [גולדין, 1997] מתארת רצף של חמש מדרגות של הניסיון של אישה ממוצעת לשלב בין העבודה לעבודות הבית:

1. או קריירה או משפחה – נשים כאלו לא יוצאות לעבוד, בגלל שהן מאמינות שתפקידן כאמא קודם לצורך בקריירה. הזן הזה הולך ופוחת, הן בגלל התגברות הפמיניזם וההשכלה, והן בגלל שהצורך הכלכלי מחייב שגם נשים תצאנה לפרנס.
2. עבודה ואז משפחה – נשים אלו מסיימות את לימודיהן, מתחילות בעבודה, והן מחזיקות בה כל עוד אין להן ילדים, אבל בהגיע הילד הראשון, הן הופכות לעקרות בית במשרה מלאה [או נותנות לעקרוּת הבית קדימות ממשית על פני עבודתן]. גם תופעה זו נמצאת במגמת ירידה מהסיבות שהוזכרו מעלה.
3. משפחה ואז עבודה – נשים רבות מן המעמדות הנמוכים, ומהאוכלוסיות הערבית והחרדית, מקיימות את היחס הזה בין קריירה למשפחה. קודם הן נישאות ומגדלות ילדים, ואז יוצאות לעבוד בשל כורח כלכלי. מפאת העובדה שהן לא פעם ללא מקצוע ו/או השכלה, מה גם שהן מבוגרות בשביל לעבוד בעבודות ל-"צעירים", הן לא באמת מפתחות קריירה, אלא מועסקות בעבודה לא מקצועית, בתנאי שכר גרועים שלא ניתן להתמקח עליהם, בשל מעמדן כעובדות שניתן להחליף בקלות, ולכן ערכן (התעסוקתי) אינו רב.
4. קריירה ואז משפחה - השלב הזה הוא משהו שהרבה רווקות מבוגרות בתל-אביב עשויות להזדהות איתו. אין פה ויתור לא על הרצון בקריירה, ולא על הרצון במשפחה, אבל בשל העובדה שנשים כאלו מקדישות את כל מאודן לקריירה, הן דוחות את שלב הקמת המשפחה לגילאים מאוחרים יותר [שנות ה-40 שלהן, ולעיתים גם לאחר מכן].
5. קריירה וגם משפחה – זהו למעשה מנת חלקן של מרבית הנשים ממעמד הביניים, שמצד אחד מצופה מהן לפתח קריירה, ומצד שני מצופה מהן לשאת ברוב הנטל של גידול המשפחה: הילד חולה? השתמשי בימי המחלה שלך. הילד בחופש מבית הספר ואין קייטנה? בשביל זה נוצרו ימי החופשה. רוצה ילד נוסף? עצרי את התקדמותך הקרייריסטית, כי הסיכוי שהבעל יתחלק איתך בחופשת ההיריון הוא אפסי.

כל אחת מהמדרגות הללו מייצגת שלב אחר באבולוציית היציאה לעבודה של נשים, ומשפיעה בצורה אחרת על הקריטריונים במדד העבודה. ברשומות הבאות בסדרה הזו נתייחס לכך בהרחבה.