איך בחורה בת 30 עדיין רווקה?
מה קורה כאשר באמצע ראיון עבודה, שואלים אתכם שאלה אישית, מביכה או שאלה לא לגמרי חוקית? לענות בדיפלומטיות או לפוצץ את הראיון?
כולנו מכירים את זה - הראיון הולך מ-ע-ו-ל-ה, אנחנו שולטים בחומר והקשר שיצרנו עם המראיין חמים וטבעי, ואז, כמו מכת ברק, נורית לחלל החדר שאלה שאחריה, כלום כבר לא יהיה אותו דבר. אנחנו זזים על הכיסא בחוסר נוחות, מנסים להתרכז בראיון, אבל המוח שב וחוזר אל אותה שאלה נוראית ומביכה...
מעסיקים רבים נוטים לשאול בראיון לא מעט שאלות אישיות או אפילו לא לגמרי חוקיות, והם עושים את זה לרוב לא מתוך חטטנות גרידא. אחרי הכל, זה לא פשוט להכניס עובד חדש לעסק. התהליך כולו מלווה בהמון חששות, בהשקעה כלכלית ובתקופת הכשרה, ואחרי כל אלו, לך תדע אם הוא לא יעזוב אתכם ברגע הראשון שתוצע לו עבודה אחרת עם משכורת טיפה יותר גבוהה. מודעים לעובדה שקליטת עובד חדש היא מעין תהליך של "חתול בשק", מעסיקים רבים מנסים כבר בראיון, להבין בדיוק מי עומד מולם בצורה הטובה ביותר. לפעמים, זה מסתיים בכך שהמועמד הולך הביתה עם מפח נפש.
זה נכון - כולנו רוצים לדעת את כל ההיסטוריה האישית, הרפואית, והחברתית של כל מועמד שאנחנו שוקלים לקחת לעבוד אצלנו. האם הוא מאלו שהולכים לישון ב-21:00 מיד בתום מהדורת החדשות, או שמא, נמעך לגמרי במסיבות עד 3:00 ומגיע למשרד עם שקיות של "מיסטר זול" מתחת לעיניים? האם היא בהריון, או שהיא סתם לא מתה על מכוני כושר? מותר לנו לרצות לדעת על המועמדים שלנו מידע רלוונטי, אבל אסור לנו לשכוח שהמועמדים שלנו הם קודם כל בני אדם.
הכתבה שלפנינו עוסקת בשאלות מביכות בראיונות עבודה. "השאלות האלו חוזרות על עצמן בקרב מועמדים שפונים אלינו. אלו שאלות שמועמדים שלנו חוו במהלך ראיונות, והם פונים אלינו לייעוץ" אומרת טל טרוסמן, מנכ"לית ובעלי חברת דיאלוג. קודם כל, רצוי להבהיר שלא כל מה שמביך בהכרח אינו חוקי, ושלפעמים, המראיין לא באמת מעוניין בתשובה שלכם, אלא בצורה בה אתם מגיבים למצבי לחץ ולשאלות מביכות, ולכן - חשוב לא להתפרץ, לשמור על קור רוח, ולזכור שהמטרה (לרוב) היא לא להביך אתכם גרידא.
חלק מהשאלות בכתבה זו מבוסס על דיווח של המועמדים שלנו, וחלק לקוח מנושאים שעלו בפורום תפוז. לכל שאלה שכזו, מצורפת המלצה למראיינים איך רצוי לנסח את ההשאלה, והמלצה למרואיינים, איך כדאי לענות עליה. חלק מהשאלות נמצאות בתחום האפור מבחינה משפטית, ולכן, צורפה להן תשובה של עורך הדין עופר קצנשטיין, ממשרד עורכי הדין קצנשטיין, אפרת - לוי המתמחה בתחום דיני עבודה. ועכשיו נצא לדרך:
אני רואה שלא שרת בצבא
מראיינים
אז נכון, כנראה בגלל כל המייקל לואיס והאושרי כהן למיניהם, המגמה בישראל בשנה וחצי האחרונות השתנתה מסובלנות לאנשים שלא שירתו בצבא, להדבקת אות קלון למצחם. זה לגמרי לגיטימי להחזיק בדעות אישיות שמצדדות בשירות הצבאי ומתנגדות ל"השתמטות", אבל החוק הוא ברור וחד בנושא. מעבר לכך, אל תשכחו שישנם אנשים שלא שירתו בשל סיבות בריאותיות או נפשיות, שאינן רלוונטיות כלל למשרה לה הם מתראיינים, ולהעמידם תחת זרקור חקירות, זה מיותר ופוגעני. כמו כן, ישנן אוכלוסיות שלא משרתות (ערביי ישראל, חרדים) ולהן, שאלת השירות אינה רלוונטית כלל.
מרואיינים
יש מעסיקים שמציינים שהם לעולם לא יעסיקו מי שהשתמט משירות בצה"ל. נכון שזה לא חוקי, אבל במידה והשאלה נשאלה במהלך ראיון העבודה, ניצבות בפניכם שתי אפשרויות: לציין שלא שירתתם ולסרב לפרט למה (סיבה אישית, רפואית, אידיאולוגית וכו'...), או לציין שזו שאלה שאינה רלוונטית ליכולותיכם ולקוות שהמראיין יפסח על שתי הסעיפים וימשיך הלאה בראיון. בכל מקרה, אם לא שירתתם בצה"ל, אני די בטוח שלא תרצו לעבוד תחת מנהל שבשבילו, השירות הצבאי הוא נושא רם מעלה. אל תשכחו שראיון עבודה נועד גם בשבילכם, וגם אתם צריכים לקבל בו רמזים על אישיות המעסיק הפוטנציאלי, ולהסיק מהם אם המקום מתאים לכם מבחינה חברתית, לא פחות מאשר מבחינה מקצועית.
הזווית החוקית - עו"ד עופר קצנשטיין: החוק העוסק בשאלת השירות הצבאי הינו חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. סעיף 2 לחוק זה אוסר אפליה באופן כללי, וסעיף 2א אוסר על דרישת פרופיל צבאי בעת ראיון עבודה (או במהלכה). מטרתו של חוק השוויון היא לאסור באופן מוחלט על שקילת טעמים בלתי עניינים בכל הנוגע לקבלה לעבודה, קידום בעבודה, פיטורים וכיוצ"ב.
החוק והפסיקה קבעו שאסור אפילו לשקול טעמים לא עניינים. לחוק זה שני פנים - הפליה ישירה היא הפליה על רקע שירות במילואים, מישכו, פרופיל צה"לי וכו'. הפליה עקיפה נגרמת בשל תנאים שיש אוכלוסיות שלא יכולות לעמוד בהם אפריורי (למשל, תפקיד המיועד "רק ליוצאי צה"ל", שחוסם אוטומטית מועמדים חרדיים וערבים). בהקשר זה יש להבין כי אפילו אם המרואיין לא התקבל לעבודה מטעם ענייני )למשל, שנמצא כי אין לו רקע או הכשרה מתאימים לתפקיד), אך הוא נשאל שאלות בהקשר לשירותו הצבאי, עשוי הדבר להביא לכך שהחברה תמצא עצמה נתבעת בשל הפליית העובד על רקע זה (אם מאחר והמרואיין לא ביצע שירות צבאי, או אם בגלל שהוא מג"ד וצפוי לעשות הרבה מאוד ימי מילואים). כאמור קודם, למעביד אסור בכלל לשקול שיקולים לא ענייניים בכל הנוגע לעבודת העובד (לרבות קבלתו לעבודה), והעלאת שאלה שכזו בראיון יוצרת חזקה כי הנושא "האסור" נשקל בכל זאת. חשוב לציין - מקרים בהם התפקיד דורש שירות צבאי (כגון מאבטח במתקן רגיש) נידונים בסעיף 2 ג' לחוק.
מומלץ לקרוא את פסק הדין הבא: עב' 9931/04 בן יעקב נ' אסם
באיזה חודש של ההריון את?
הזווית החוקית - עו"ד עופר קצנשטיין: השאלה הזו מערבת שני חוקים שונים. "חוק עבודת נשים" ו-"חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה" שהוזכר קודם לכן. לכאורה, בהתאם לחוק עבודת נשים (סעיף 9) אסור לפטר עובדת בהריון לפני צאתה לחופשת לידה, ללא היתר הממונה על חוק עבודת נשים, וזאת במידה ואותה העובדת מועסקת באותו מקום עבודה לכל הפחות שישה חודשים. מכאן יוצא, כי החוק אינו חל על מי שטרם השלימה 6 חודשי עבודה כמו גם על מועמדת לעבודה. אבל בהתאם לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אין להפלות מחמת הריון בקבלה לעבודה ובתנאי עבודה.
בדומה לשאלת השירות הצבאי, כשמרואיין שואל שאלה כזו, פסילת המועמדת עשויה ליצור מצג, שהסיבה לפסילתה נבעה מעצם ההיריון, אפילו אם היא נפסלה מסיבות אחרות, ומציבה את המראיין בעמדת נחיתות משפטית קשה.
על אישה בהריון לספר על דבר הריונה החל מהחודש החמישי, וזאת לצורך כך שלא תועסק בעבודת לילה ובשעות נוספות (סעיף 10 ל"חוק עבודת לילה"). עם זאת, העובדת אינה חייבת להודיע אודות הריונה בראיון העבודה. האם ניתן לראות באשה שאינה מתוודה במהלך הראיון על כך שהינה בהריון, כחסרת תום לב? נקבע על ידי בית הדין לעבודה שלא, מאחר ואין עליה חובה לעשות כן.
יש לךְ סידור לילדים בשעות היום?
מראיינים
ברוכים הבאים ל - 2010. נשים יוצאות לעבודה בצורה כמעט שוויונית לגברים, והנטל של הילדים לא צריך ליפול רק עליהן, ועם זאת, עדיין מקובל בשוק העבודה לצפות מהאמא לשאת בנטל. רצוי שתדעו שהשאלה הזו חושפת אתכם לתביעה משפטית, אבל היא עדיין נשאלת לעתים תכופות.
מרואיינים
עד כמה שזה מעצבן ולא לגיטימי, אם אתם הורים (בעיקר אם אתן הורוֹת) סיכוי סביר שישאלו אתכם לגבי סידור לילדים בשעות היום. נסו לחשוב מראש מה תעשו כשהילד חולה, או בזמן חופשים וחגים, והאם בן/בת הזוג שלכם/ן יתחלק/תתחלק אתכם/ן בנטל.
עו"ד עופר קצנשטיין: על פי "חוק שיווין הזדמנויות בעבודה" שהוזכר קודם, אסור לשקול כלל את עניין ההורות כפקטור לעניין הקבלה לעבודה, ולכן, זו שאלה שאינה לגיטימית ומעביד ששואל זאת מסתכן בכך שיתבע בגין אפליה אסורה מחמת הורות.
כחלק מתהליך המיון, תסכים לעבור בדיקת פוליגרף ולספק לנו תעודת יושר מהמשטרה?
עו"ד עופר קצנשטיין: אני מציע לכם לקרוא את הצעת חוק "איסור כפיית פוליגרף במסגרת יחסי עבודה", התשס"ה-2004. הדעה הרווחת היא שבדיקת הפוליגרף אינה מהימנה דיה ועל כן בתי הדין ובתי המשפט אינם נותנים לה משקל רב, אם בכלל. הצעת החוק קובעת כי יש לאסור על חיוב מועמד לעבודה לעבור בדיקת פוליגרף, וכלשון הצעת החוק: "מעביד או הזקוק לעובד לא יבקש ולא ידרוש ממועמד לעבודה להיבדק במכשיר פוליגרף ולא יערוך בדיקת פוליגרף למועמד לעבודה."
ראוי לציין כי זו הצעת חוק ולא חוק. עם זאת, בתי הדין לעבודה נותנים לה משקל רב כהלך רוח. שונה הדבר באשר לדרישה לעבור בדיקת פוליגרף במהלך תקופת העבודה, וגם בעניין זה רצוי לקרוא את הצעת החוק הנ"ל.
ספר לי על 3 תכונות רעות שלך ועל שלוש תכונות טובות
(או בגירסתה הדודתית "איזו חיה היית אם היית חיה"?)
מראיינים
יצביע מי שלא שואל אותה, ושלא מפהק לנוכח אותן שלוש תשובות קבועות שנשמעות בערך כך:
- אני ממש וורקוהוליקית, ולפעמים צריכים לגרש אותי מהמשרד בחצות.
- אני הכי פרפקציוניסט שיש - אם זה לא עבר QA בפעם המיליון וחצי, מבחינתי, שתתעכב ההפצה בשנתיים.
- אני נורא עקשנית - אני אתעקש על נקודות חשובות בפרויקט, גם אם זה יצריך אותי לרדת ולחרוט את הנקודות להן אני מתנגדת על רכב הליסינג של הבוס, עם מפתח הכניסה לבניין!
מציק, נכון? הרבה מראיינים מתעצבנים כשהם שומעים את אותן שלוש תכונות רעות שכל המרואיינים, אגב, למדו להגיד מאחד מהפורומים שמייעצים על ראיונות עבודה, אבל איך אנחנו מצפים ליצירתיות מרעננת ממרואיין, כשאנחנו חוזרים על אותן השאלות שגם הוא שמע מאות פעמים קודם לכן...רוצים תשובה מקורית? מצאו דרך מקורית לשאול אותה (ולא, "איזו חיה אתה" זו לא שאלה מקורית. "אם היית Gadget, מה היו האפליקציות שלך" זו כן).
מרואיינים
אם שאלו אתכם את השאלה הזו, הציעו לענות עליה בצורה מיוחדת:
"במקום שלוש תכונות חיוביות ושלוש תכונות שליליות, בואי נניח שאני מכונית..אם הייתי מכונית, הייתי סוסיתא - סוס עבודה, מאוד אמינה, דורשת מעט ונותנת המון - אבל גם מכוערת להחריד, זוללת דלק ומסיימת את חיה כמזון לגמלים".
פרץ יצירתיות בהחלט יכול להראות לנו שעומד מולנו אדם שחושב מחוץ לקופסא, שהצליח לענות על השאלה הנורא מעצבנת הזו, בדרך שאף אחד לא ענה עליה קודם. ואגב..היזהרו ממכוניות קלישאתיות. אחרי הכל, כולנו רוצים להיות פורשה...
אני רואה שבשנת 1943 פיקחת על הקמת מִבְרַקִיַית המורס של האצ"ל
מראיינים
נכון שאנחנו רוצים לקבל כמה שיותר מידע על המרואיין, בחצי השעה שהקדשנו לראיון, אבל עשו עם עצמכם ואיתו חסד - עברו על קורות החיים לפני הראיון, סמנו לכם את העבודות הקודמות שלו, שהן רלוונטיות למשרה המוצעת, ואל תלכו אחורה מדי בהיסטוריה המקצועית שלו. אחרי הכל, כולנו היינו הרבה פחות יציבים מיד אחרי התואר, ולצמצם קריירה שלמה של אדם לתוך השנה וחצי הראשונות שלו בקריירה זה לא צודק ולא נכון.
מרואיינים
כדי לא להגיע למצב הזה, בו שואלים אתכם שאלות על דברים שעשיתם לפני עשור וחצי, דאגו לנקות מקורות החיים שלכם כל דבר שאינו רלוונטי לקריירה שלכם. מומלץ להיכנס למדריך כתיבת קורות חיים שלנו ולבדוק אם קורות החיים שלכם כתובים נכון.
את/ה רווק/ה? בגיל 35? למה את/ה רווק/ה?!
מראיינים
השאלה הזו הפכה לדיון רב משתתפים בתפוז והעלתה מן האוב מורסות דואבות. מסתבר שכמעט כל שאלה אישית שנראית לנו לחלוטין תמימה, עשויה להיות פוגענית להחריד למרואיין. זה נכון שרבים מאיתנו מנסים לשבור את הקרח על ידי שאלות לבביות ואישיות ("כמה ילדים יש לך? אוי...נחמד..לאיזה גן את שולחת אותם?") אבל מה שנתפס בעיננו כשאלה לבבית, עשוי להיתפס כמשהו מעליב, חודרני ומערער את שיווי המשקל אצל המרואיין. מישהי שמתקרבת לגיל 30, ונשאלת "אז רגע..את רווקה?", אפילו אם הטון לא מאשים, יכולה לצאת מאיפוס עד תום הראיון, ובמקום לעזור לה לשבור את הקרח, הכשלנו אותה לחלוטין. כשמרואיין הומו בארון נשאל "האם אתה נשוי?" זה עשוי לדחוק אותו לשקר ולהכניס אותו ללחץ מהסיבות הלא נכונות. כך גם לגבי שאלות תמימות לכאורה כמו "במה ההורים עובדים" (כשהאבא בכלא), או "אז את מתכננת ילדים?" לאישה עקרה. וזה מה שהיה לשני משתתפים בתפוז להגיד בנושא:
Vinney:"ראיון עבודה זה לא מקום להכיר חברים. למה זה פוגע בי? כי זאת הפרטיות שלי, שאני רוצה לשמור עליה, ואני רואה בה נכס, ולוקחים אותו ממני בלי אפילו לשאול רשות, מתוך עמדת כוח. אם זה היה נושא לשיחה בפינת קפה בזמן שהקומפיילר מקמפל - זה לא היה פוגע בי, כי הייתי בקלות משנה נושא ולא מדבר על מה שאני לא רוצה לדבר. אבל במקרה של ראיון עבודה, יושב מולי בן אדם בעמדת כוח, ומכריח אותי לדבר על מה שאני לא רוצה לדבר, מתוך הבנה שאם אני לא אציית לפקודות - אני לא אעבוד שם. ויש מקומות שאני כן רוצה לעבוד בהם (אחרי הכל, צריך לעבוד איפשהו, לא?), ואז אני בבעיה.
לדעתי האישית (ולא רק שלי, מסתבר) זה שהמראיין לא יודע שהוא פוגע לא אומר שהוא לא פוגע.
לכן בדיוק לדעתי השאלות האלה לא צריכות להיות בראיון עבודה. כי מה זה משנה לו אם אני נשוי או לא כשהוא מחפש מתכנת? מה זה משנה איך אני מבלה?
את יצר החטטנות ודחיפת האף לכל מקום אפשר לספק גם אחרי זה, כשאנחנו נהיה בעמדה שווה ואוכל להגיד לו "שמע, לא מתאים לי לדבר על זה איתך". כשאני בראיון עבודה, גם אם בפועל זה לא נכון, אני לא מרגיש שאני יכול לענות "שמע, זה לא עניינך", מבלי לפגוע בסיכויי הקבלה שלי".
טלד: "לי, כאמור, נפל האסימון ביום ראיונות מאד אינטנסיבי בצפון אמריקה - כשהבנתי אחרי יום שלם שאף אחד לא שאל מה עשיתי בצבא, אם אני נשוי, אם יש לי ילדים, בן כמה אני, אם יש לי רישיון נהיגה, לא במסגרת הראיון המקצועי וגם לא כשיחת חולין. ואז הבנתי שכל מה שאתה מדבר עם המראיין זה ראיון, גם אם הוא שואל בתמימות, ושהרבה יותר נכון לעשות את המאמץ ופשוט לא לשאול".
אם אתם רוצים לשבור את הקרח, עשו זאת בצורה פסיבית - התחילו ב-"ספר לי על עצמך" ותנו למרואיין לנווט את השיחה, ולהחליט בשביל עצמו מה כן ראוי לחשיפה ומה לא. מומלץ להקדיש מספר דקות, ולקרוא את חוק הגנת הפרטיות.
מרואיינים
קחו בחשבון שברוב הראיונות תשאלו שאלות אישיות. אם יש דברים אליהם אתם לא מוכנים להיכנס (דעות פוליטיות, גירושין, התאלמנות, נטייה מינית), נסו להסית את הדיון בנימוס הרחק מהזירות הרגישות האלו ובכל מקרה, אם המראיין מדבר בצורה ביקורתית על משהו שנוגע לכם אישית, אתם לא באמת רוצים לעבוד שם. עם זאת, נסו להבין שאמירות ידידותיות מהמראיין כמו "אל תדאגי...אצלנו כבר תתפסי חתן" למועמדת רווקה, לא תמיד נובעות ממקום ביקורתי, והתייחסו להערות כאלו בהתאם ובפרופורציה, לפחות עד שהנוהג לא לערב נושאים אישיים, יהפוך לבון-טון בישראל.
מראיינים
אף אחד מאיתנו הרי לא שוגה באשליות שהמועמד שנקלוט יישאר איתנו לנצח, בטח לא כשמסתכלים על התזזיתיות שמאפיינת עובדי הייטק ממוצעים. אז נכון, השאלה הזו עוזרת להבין אם ניצב בפניכם עובד עם אמביציה אישית גבוהה, והיא גם עשויה לעזור לכם לאתר סימנים בשפת הגוף, שמעידים על עובד לא נאמן, ולכן היא עשויה להיות יעילה, אבל היא גם יכולה להיות הרמה להנחתה - אם בשל אופייה הארגוני של החברה שלכם, האפשרות לקידום מקצועי בתוכה היא כמעט לא קיימת, הכינו את עצמכם לאפשרות שהמרואיין ישאל בשלב זה, מהן אופציות הקידום שעומדות לרשותו. אם אתם עובדים בחברות מהסוג הזה, רצוי לשאול את מה שאתם באמת רוצים לדעת: האם הוא מסוגל להתמיד באותו תפקיד מונוטוני במשך שנים.
מרואיינים
זהו השלב הכי נכון במהלך הראיון, לשאול אם התפקיד כולל בתוכו אפשרות לקידום מקצועי. כפי שזכותנו, כמראיינים, לדעת עליכם דברים שחשובים לנו ורלוונטיים למשרה, כך זכותכם, כמועמדים, לדעת פרטים שחשובים לקריירה שלכם. חוץ מזה, יש מראיינים ששואלים את השאלה הזו, כדי להבין עד כמה מלאֵי אמביציה אתם - חשוב שתצטיירו כאנשים ששואפים להתקדם, כמובן, אבל אל תראו כאנשים שהדבר היחיד שמעניין אותם, זה צירוף שם התואר "מנהל" לתפקיד.
מה היו אומרים עליך אנשים בצוות במקום העבודה הקודם?
מראיינים
לא רק שזו שאלה צפויה שנשאלת כמעט בכל ראיון, היא גם מזמינה את המועמד לשקר. אז נכון, שפת גוף תראה לנו שהוא משקר (אצל חלק גדול מאוד מהמועמדים), אבל רוב המועמדים יהיו חכמים מספיק בשביל למצוא את הדברים החיוביים שיאמרו עליהם חבריהם לצוות. נסו להפתיע ולשאול את אותה השאלה, בדרכים עקיפות (כמו למשל: "מה הכי עיצבן אותך אצל חברי הצוות שלך"?). בצורה זו, אתם מבטיחים שהמרואיין לא התכונן לשאלה הזו מראש, התשובה שלו תינתן בלחץ ובנוסף, הוא יתקשה לשלוט על שפת הגוף. חוץ מזה, הרבה יותר קל למרואיינים להגיד דברים שליליים על אחרים מאשר על עצמם, ומה שהם לא יודעים זה, שמהדברים השליליים שהם בחרו להגיד על אחרים, אפשר לדעת הרבה עליהם.
מרואיינים
אני לא הולך להמליץ לכם לשקר, לייפות את האמת או לקרוא בפורומים מהן התשובות שכדאי לענות לשאלה כזו. במקום, אני ממליץ לכם לשבת בבית עם עצמכם לפני הראיון, ולהכין רשימה כנה ואמיתית של היתרונות שהבאתם אתכם לצוות בו עבדתם. מלבד מקרים בהם הצתתם את השטיח מקיר-לקיר במקום העבודה הקודם שלכם, וגרמתם לבניין כולו לעלות באש, נדיר שלא תצליחו להרכיב רשימה של מספר תכונות מאוד טובות שלכם כעובדים וכחברים. זו התשובה שלכם לשאלה.
אני רואה שלא עבדת משנת 2005 עד שנת 2007. למה?
מראיינים
למרות שפערים בקורות החיים מעלים חשדות, מדליקים נורות וגורמים לכל אזעקה אפשרית במוחנו לזעוק חמס, קחו בחשבון שישנן סיבות אישיות שעלולות לגרום למועמדים להעדר משוק העבודה לזמן ממושך. אם אתם רואים שהמועמד מגיב בצורה שמעידה על לחץ, נסו לגשת אל הנושא בעדינות - יתכן שהלחץ נובע מהסיבות הלא נכונות, ולא בגלל שמדובר בניסיון להסתיר משהו שלילי.
מרואיינים
השאלה הזו נשאלה בפורום תפוז ועוררה דיון סוער ומומלץ לקריאה. תרצו או לא, ועם כל ההבנה של המראיין, פערים בקורות החיים מעלים חשדות. הנה דוגמא לתשובה שניתנה בפורום:
Desslok of Gamilon: "תאר לך שהיית אתה מראיין, והיה עומד מולך מישהו שאומר לך שהוא נעדר שנה שלמה מהעבודה בגלל בעיה בריאותית, אבל אל תדאג - הכול בסדר, זה לא יקרה יותר. אבל הוא לא מוכן לספר לך מה היה.
זה לא היה מדליק לך נורה אדומה?
אז נכון, יש סודיות רפואית, ואסור לשאול, ובלה בלה בלה. יד על הלב - אתה היית מעסיק מועמד כזה? רוב הסיכויים שאני לא. חוק או לא חוק, אני לא אקח סיכון כזה על עצמי.
הבחורה לא ניסתה להתחצף אליך, היא ניסתה לפרק את המכשול הזה כדי שתוכלו להמשיך בראיון ותוכל להתקבל לעבודה. אם היית נותן לה תשובה שמניחה את דעתה, אולי היית עובר.
כשהתחמקת והסתתרת, בעצם אישרת את החשדות שלה שמשהו פה לא בסדר. כשיש עוד הרבה מועמדים לכל תפקיד, למה בכלל לקחת צ'אנס?
אז מה בכל זאת עושים?
הכי טוב בכלל לא להיכנס לפינה הזו. לא לספר על בעיות רפואיות שלקחו שנה שלמה. עדיף לספר שהיית בחופש, או אפילו שהיית מובטל, או קצת לעגל פינות ותאריכים וכאילו "לקצר" את תקופת החור. אפשרות שנייה היא כן לספר על הבעיה הרפואית בצורה תמציתית, אבל כזו שתניח את דעתה של המראיינת (שאינה רופאה). אתה צריך לצאת מהקטע של מה אומר החוק, ולצאת מהקטע של מה מותר ומה אסור ומה מגיע לה לשאול ומה לא מגיע לה לשאול, ופשוט לצאת חכם ולא צודק. אם תוכל להציג את המקרה בצורה אמינה ופשוטה, תעבור את המשוכה הזו ותמשיך האלה. זה אולי לא פייר ולא הוגן, אבל זה עדיף מלשבת בבית ולרטון על זה שהעולם לא הוגן".
אני מבין שאין לך ילדים כרגע. את לא מתכננת להרחיב את המשפחה בקרוב?
מראיינים
יד על הלב - מה אתם מצפים שמועמדת תענה לשאלה כזו? אם נצא מהנחה שיש כ-2 ילדים ממוצעים במשפחה, ושגיל הבלות מגיע איפשהו בעשור החמישי לחיים, אז כן - המשפחה תורחב מתישהו. באותה המידה, הגברים שתעסיקו יצאו ל-30 ימי מילואים ממוצעים בשנה, שבמצטבר, זה יוצא פי כמה יותר מאשר חופשות לידה ושעות הנקה גם יחד.
מרואיינים
אין לנו מושג מה נכון לענות על שאלת הקיטבג הזאת, אבל בהחלט היינו שמחים אם תספרו לנו מה אתן עניתן כששאלו אתכן את השאלה הזו בראיונות...
הזווית החוקית - עו"ד עופר קצנשטיין: בהסתמך על חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה שהוזכר למעלה, העלתהּ של שאלה כזו יוצרת חזקה כי העובדת הופלתה מאחר ואמרה שהיא רוצה להקים משפחה בת X נפשות בתוך Y השנים הקרובות, גם אם הסיבות לפסילתה היו ענייניות לחלוטין.
לסיכום
מראיינים
זה נכון שככל שמראיינים יותר, כך הראיון הופך למובנה יותר ותהליך המיון מתייעל, אבל קחו בחשבון שאם השאלות שלכם הן אותן השאלות שהמועמד נשאל בכל מאות הראיונות שהוא עבר במהלך הקריירה, יש לו תשובות מוכנות מראש, שחלקן מאורגנות בצורה טובה מספיק בשביל להתגבר על נקודות אפלות ומעורפלות בעברו. דווקא המקוריות וההפתעה, עלולות להוציא מרואיינים מעולים משיווי המשקל, ולפרוש בפניכם את הדברים שהם למדו להסתיר. רוצים לרענן את יכולות הראיון? מומלץ לקרוא את הפוסט הזה.
מרואיינים
רובנו רוצים לדעת אם אתם העובדים שאנחנו מחפשים, לא רק מבחינה מקצועית. חשוב לנו שתתאימו גם לתרבות הארגונית ושתקלטו גם חברתית (אף אחד לא יחייב אתכם לצאת עם העובדים בחברה לפאב השכונתי בתום יום העבודה, אבל אנחנו גם לא רוצים שתשבו ב-Cubicle שלכם ותעשו קולות של אנטי-סוציאליות. הדרך הטובה ביותר להתגבר על שאלות אישיות מביכות היא להסית את השיחה בקלילות, אפשר באמצעות הומור, ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. לרוב, המטרה אינה חטטנית (למרות שגם זה קורה), וגם כשהיא קצת חטטנית, זה לא נובע מתוך כוונות רעות. קחו בחשבון ששאלות מביכות או קשות נשאלות לפעמים, לא כי מעניינת אותנו התשובה, אלא כדי לבחון איך אתם מגיבים תחת לחץ, ובמצבים שדורשים תגובה מהירה בתנאים לא נוחים. רצוי גם לקרוא את הפוסט הזה כהכנה לראיונות עבודה.
ניתן לקרוא עוד על נושאי עבודה בבלוג של עו"ד עופר קצנשטיין
עכשיו, כשאתם יודעים מה לענות בראיון, כל מה שנשאר לכם זה למצוא עבודה בלוח המשרות בהייטק שלנו.
תודה לטל טרוסמן, שני קוגן, שימרית אוחיון, ליאור טפר וענת בריין שייעצו וסייעו בכתיבת הכתבה.