להמשיך לעבוד בהייטק עד הפנסיה

אחת הבעיות במעבר מכלכלת שוק ציבורי לכלכלת שוק פרטי היא שהקביעות נעלמה. פעם היה קשה מאוד לפטר מישהו, ואנשים יכלו להיות בטוחים בכך שתהיה להם עבודה ממש עד הפנסיה. יכולתם להיות עובדים עצלים, גרועים, חסרי כל מוטיבציה ועדיין – אי אפשר היה להזיז אתכם מכיסאכם. המצב השתנה לבלי הכר, וכיום, פיטורין הן דבר כל כך נפוץ עד שרוב עובדי ההייטק יפוטרו לאורך הקריירה שלהם לפחות פעם אחת. כשאתם צעירים, למצוא עבודה חדשה זה עניין של מה בכך, אבל מה קורה כשאתם כבר לא כל כך צעירים, או במילים אחרות, איך נשארים אטרקטיביים בגיל מבוגר יותר, ולמה חשוב לדעת את זה כבר בתחילת הקריירה?

קפיצה משולשת? עדיף שלא

משך הזמן שעובד מחזיק מעמד באותה החברה, הולך ומתקצר ככל שחולף הזמן. בעבר, בעידן הקביעות, אנשים נכנסו למקום עבודה מיד לאחר הצבא, ועזבו אותו בפנסיה, אבל כיום, משך הזמן הממוצע שלוקח לעובד הייטק להחליף משרה, עומד על כ-3 שנים, וכאמור, זה הולך ומתקצר. כמובן שיש דברים נוספים שמשפיעים על משך הזמן הזה, ולא הכל באשמתו של עובד ההייטק: השוק יציב פחות, חברות מפטרות או נסגרות, ולעיתים קורה שתהליך הגיוס היה לא טוב, ולכן עובד ההייטק התקבל לתפקיד שלא באמת ענה על צרכיו, ועזב זמן קצר לאחר מכן. כאשר מדובר בפעם-פעמיים לאורך הקריירה, שקפצתם מחברה אחת לאחרת בזמן קצר, זה לא נורא. כשמדובר במגמה, זה כבר מעיד על אופי, ולא על אופי טוב. כשאתם צעירים ואטרקטיביים, זה ישפיע על האטרקטיביות שלכם פחות, אבל כשאתם מבוגרים יותר, כל משקולת קטנה הופכת למשא גדול ומעיק על כתפיכם.

עצה שלנו: השתדלו שלאורך כל הקריירה שלכם, לא יהיה לכם אופי קופצני, ודאגו להשאר לפחות שלוש שנים בכל חברה בה עבדתם.

רק המוות יפריד בינינו

אם קופצנות קיצונית מחברה לחברה תוך זמן קצר, היא לא דבר טוב, אזי גם הקיצונות השניה אינה טובה במיוחד. זה בהחלט מעולה שנשארתם באותה חברה 12 שנה רצוף, ובחברה שלאחר מכן נשארתם עוד 17 שנה רצוף, אבל אם במסגרת השהיה הארוכה הזו נשארתם גם באותו התפקיד, זה עשוי ליצור לכם שם של מיושנים, כבדים, מקובעים טכנולוגית (מיד נרחיב על זה בסעיף הבא) ולא אוהבי שינויים גדולים, ולמרות שעל פניו זה עשוי להשמע דווקא כדבר חיובי, בעולם ההייטק שנודע בשינויים מהירים, בטכנולוגיות חדשות שקמות ונעלמות כלעומת שבאו, ובהתחדשות מתמדת, זה דווקא בעוכריכם.

עצה שלנו: לא מהר מדי, לא לאט מדי - באמצע.

שפה זרה שרק אתם מדברים

אם קודם דיברנו על מקובעים טכנולוגית אז הנה ההסבר המלא: ברוב מקומות העבודה לא ממהרים להחליף טכנולוגיות, כלומר, מפתחים באותה השפה, משתמשים באותה הפלטפורמה, והמוצר הוא אותו מוצר לאורך שנים. כל זה טוב ויפה כשמדובר בשפת פיתוח נצרכת (למשל C# או Java) אבל מה קורה כשמדובר בשפה פנימית, שמשתמשים בה רק ואך ורק בחברה הזו?

כשמדובר בשפה פנימית, ועבדתם בחברה הזו שנה וקצת, זה לא סוף העולם, אבל כשמדובר בשפה פנימית ועבדתם בחברה הזו 10 שנים, גם אם יש לכם המון ניסיון, וגם אם יש לכם המון כשרון, יהיה לכם נורא קשה להתקבל למשרה שמצריכה פיתוח בשפה אחרת, ומאחר שהשפה הזו נמצאת בשימוש רק בחברה הנוכחית שלכם... אתם מבינים לאן אנחנו חותרים, נכון?

עצה שלנו: לא להשאר זמן ממושך במקום בו משתמשים בכלי פיתוח יחודיים, שאין שימוש בהם במקום אחר.

הנדז-און, לפחות חלקית

מהנדס תוכנה בן 45 שיודע לכתוב קוד בשפת C++, כי בתפקיד האחרון שלו הוא כתב קוד בשפת C++, ימצא עבודה די מהר. בדקנו את זה בסקר פנימי שעשינו בדיאלוג. לעומת זאת, מהנדס תוכנה בן 34, שכתב קוד בשפת C++ לפני חמש שנים, ומאז הוא מנהל Pre-Sale, ואין לו שום נגיעה לפיתוח, יתקשה לחזור לאחור ולמצוא עבודה כמהנדס תוכנה. לנקודה הזו יש שתי משמעויות:

1. יש תמיד יותר משרות פיתוח (גם בכירות) מאשר משרות בכירות / ניהול / שיווק, ולכן, קל יותר למצוא משרה בפיתוח בכל גיל, מאשר משרה בכירה / ניהול / שיווק.
2. אם בוער בכם יצר הקידום, ואתם לא רוצים להשאר מפתחים לנצח, לאור מה שנאמר בסעיף הקודם, נסו לדאוג שלפחות חלק מהמשרה תכלול עבודת פיתוח Hands-On כדי שבערבות ימיכם, ובצוק העיתים, תוכלו לחזור אחורה למשרות פיתוח. זה אפשרי כשחלק מהמשרה שלכם כללה פיתוח מעשי, וכמעט בלתי אפשרי כשלא.
   
   עצה שלנו: מותר להתקדם, אבל רצוי לשמור על גחלת Hands-on שתאפשר לכם להשתנמך בגיל מבוגר.