5 סטארטפיסטים חושפים: בסטארט-אפ כיייייף!

אמא שלכם רוצה שתעבדו שם, אבא שלכם כבר בודק השקעות נדל"ן בלאס ווגס בשבילכם, וגם לכם חולפות לא מעט מחשבות על החיים הטובים, הטיסות לפגישות עם משקיעים, חליפות של גוצ'י ושאר הדברים הנלווים. בואו נניח לרגע בצד את הפנטזיות על עבודה בסטארט-אפ ונתמקד במציאות: מדובר בהמון עבודה קשה, בשעות בהן רק אוספי הזבל ערים, ובימים ארוכים בהם לא רואים את הבית. חמישה סטארט-אפיסטים חושפים: איך באמת נראים חייו של עובד סטארט-אפ!

כל מי שבקי בתחום ההייטק יכול לספר לכם שאם בתחילת שנות ה-2000, כל מה שהריח כמו סטארט-אפ, מיד הצליח לגייס עניין, משקיעים וכסף, היום, כעשור לאחר מכן, התמונה הרבה פחות ורודה. המשקיעים זהירים מאוד, קרנות ההון-סיכון לא יסכימו להפגש אתכם, בלי שתציגו תוכנית מסודרת עם סיכונים, שווקים, פילוח קהל יעד ולוח-זמנים מדוייק, ורק העבודה הקשה, לפעמים כמעט 24 שעות מסביב לשעון, עוד שם.

אז נכון, עבודה בחברת סטארט-אפ היא עדיין הדרך הכמעט יחידה "לעשות מכה" בזמן קצר יחסית, אבל לא כולם מגיעים לשם (אפילו אם החברה שלהם ביצעה אקזיט), וגם אלו שמגיעים לשם, מקיזים המון דם וזיעה בדרך. המשכורות, גם הן, כבר לא גבוהות בהרבה ממה שתקבלו בחברות ממוסדות והיררכיות, בהן מוצב לו שעון נוכחות בכניסה, ומוודא שתלכו הביתה בזמן. צעירים חסרי משפחה וילדים, שאין להם מישהו סר וזועף שמחכה בבית עם ארוחה קרה עד שהם יחזרו, עשויים דווקא להנות מהחברותא הזו, וזו כנראה הסיבה שלא מעט אנשי משפחות נוטשים את החלום לטובת משהו יציב, איטי יותר וקרייריסטי פחות, שיאפשר להם להתנוון על הכורסא עם בן/ת הזוג, הילדים והכלב.

קרוב לוודאי שההייטקיסט המפורסם ביותר בישראל כרגע, הוא ישי גרין. וזה מה שיש לו להגיד בנושא:

ישי גרין, מנכ"ל סולוטו מתוך "מחוברים"

"אבל" יגידו הספקנים בינכם, "ישי גרין הוא מניפולציה תקשורתית, שנועדה לחזק אצלנו את הסטריאוטיפים שכבר מקננים במוחותינו, לגבי מי, מה ואיך זה לעבוד בסטארט-אפ". ואתם צודקים! לכן, על מנת לבדוק איך דברים נראים ללא המניפולציה של עורכי "מחוברים", החלטתי לראיין חמישה אנשים שעבדו או עדיין עובדים בסטארט-אפים, ולברר איתם אחת ולתמיד, למה הם בסטארט-אפ, והאם זה שווה את זה. קחו אוויר, אנחנו מתחילים:

האנשים

איתי בן 26

סטטוס משפחתי: רווק (בקשר)
תפקיד: מתכנת, מפתח אינטרנט ואפליקציות
תואר: לומד ל-BA במדעי החברה
הסטארט-אפ: החברה קיימת כשנתיים, ומפתחת Toolbar פנימי לאתרים. לחברה 15 עובדים.

שירי, בשנות ה-30

סטטוס משפחתי: רווקה (בקשר)
תפקיד: HR + Admin + Personal Assistant
תואר: MBA בניהול אסטרטגיות של משאבי אנוש
הסטארט-אפ: חברה שעסקה באפליקציות WEB לתעשייה. לחברה כ-100 עובדים.

מנשה (שם בדוי) בשנות ה-30 לחייו

סטטוס משפחתי: רווק (על סף חתונה)
תפקיד: מתכנת המתמחה בחציבת מידע מטקסט חופשי, ובהמשך בלשן ראשי.
השכלה: לימודים לדוקטורט + תואר שני במתמטיקה.
הסטארט-אפ: חברה בת 3, שעוסקת בכריית אינפורמציה מטקסט חופשי (Free Text Data Mining). לחברה כ-40 עובדים.

יאיר בשנות ה-30 לחייו

סטטוס משפחתי: נשוי (בזמן העבודה בסטארט-אפ היה רווק)
תפקיד: מגוון תפקידי פיתוח תוכנה
השכלה: BsC במדעי המחשב בטכניון
הסטארט-אפ: יאיר עבד בלא מעט סטארט-אפים, אבל הוא בחר להתייחס לאחד ספציפי: חברה בת 6 שנים, המתעסקת בתחום של Video Processing (דחיסת וידאו). לחברה כ-50 עובדים.

שניר (שם בדוי) בן 32

סטטוס משפחתי: רווק (בקשר ממושך)
תפקיד: Marketing (בניית אתרי שיווק למוצרי הייטק, משלב הקונספט ועד שלב ההרצה)
תואר: BA בתקשורת
הסטארט-אפ: חברה בת 8 שנים, שעסקה בשיווק בלעדי של חֲפִיצִים (Gadgets) ברחבי העולם, באמצעות פלטפורמת אתרי אינטרנט. לחברה מעל ל-10 עובדים.

גדל כמו גרורה, מתקדם כמו שור שועט בפמפלונה

בכתבה הקודמת שכתבתי, ושעסקה בסטארט-אפים, טל טרוסמן – מנכ"לית דיאלוג, הסבירה שאחת הסיבות בגללן הייטקיסטים עובדים בסטארט-אפ, נובעת מהיכולת להתקדם במהירות, להתנייד מתפקיד לתפקיד, ולמלא תפקידים מרובי-סמכויות שקשה לקבל בחברות ממוסדות יותר, הרבה בגלל שאלו חברות שגדלות מהר. יש אמת בשמועות?

איתי: "זה נכון בקירוב. החברה אמנם גדלה מ-7 עובדים כשהגעתי לשם, ל-15 עובדים כיום, ולמרות שנוספו לי התמחויות, שלמדתי דברים חדשים, וקיבלתי סמכויות נוספות, לא קודמתי בתפקיד ואני לא מנהל את העובדים שהגיעו אחרי".

מנשה: "בחברה בה אני עבדתי היו בהתחלה כ-10 עובדים, אני מאמין שכיום יש כ-40 (אני כבר לא עובד שם). הקידום שאני חוויתי היה מאוד מהיר ומאוד משמעותי - הגעתי לשם כמתכנת מן המניין, וכעבור שמונה חודשים כבר מוניתי לבלשן הראשי. מעבר לזה, התפקיד היה נהדר ומהנה, והעניק לי חופש רב בקבלת החלטות".

יאיר: "החברה בה אני עבדתי, גדלה מ-10 עובדים, כשהגעתי אליה, לאיזור ה-50 כיום. אני מסכים מאוד עם הטענה של חיה – התחלתי כמפתח תוכנה זוטר, והפכתי למפתח תוכנה (J2EE) בכיר. מגוון הסמכויות שהוענק לי היה עצום - נתנו לי לאפיין (הגדרת ודרישות), לעצב ולקודד מערכת שלמה מאפס! התפקיד שתיארתי לך הוא משהו, שמבחינת כמות הסמכויות, קשה למצוא תפקיד דומה לו בשוק. קשה לי להאמין שהייתי מקבל תפקיד כזה בחברה ממוסדת. די מהר הובלתי טכנית את כל הפיתוח בצד של השרת (Server-Side י.ח).

שניר: "כשהגעתי, היו בחברה 3 עובדים – המנכ"ל, שהיה גם הבעלים, הסמנכ"ל, שהיה גם האיש הטכני שפיתח את האתרים של החברה, ומנהל צוות ה-Marketing. כיום יש בה מעל ל-10 עובדים. האפשרות לקידום שם היתה מאוד מוחשית ומהירה - הגעתי לשם לתפקיד Marketing ביחד עם עוד שלושה אנשים, ומהר מאוד מנהל צוות ה-Marketing רמז לי שבונים עלי לנהל את הצוות. מעבר לכך, לימדו אותנו SEO, שאז עוד לא היה ידע ממוסד לזה, ולי נתנו להתפרע על עיצוב האתרים בעזרת HTML שלמדתי לבד. הסמנכ"ל רצה ללמד אותי SQL (בצד השרת), לפתח אתר מאפס ולתחזק אותו. אני מאמין שלו בחרתי להישאר שם, הייתי יודע לפתח אתרים כיום".

שירי: "אני עבדתי בחברה 4 שנים, שבמהלכן, החברה גדלה מ-30 עובדים לכ-100 כיום. כשהגעתי לשם, לא היתה לי אפילו הגדרת תפקיד חד משמעית, ולמעשה, בניתי אותו מאפס! אמנם לא קודמתי, אבל מהשם הארוך של התפקיד שלי, אתה יכול להבין שמגוון הסמכויות שקיבלתי היה עצום. טיפלתי בגיוס עובדים, בתיאום טיסות, בחוזים מול חברות ליסינג, ואפילו בשירותי-דרך לעובדים שנתקעו באמצע שום מקום בלילה. אפילו את האוכל לארוחת הצהריים הייתי מזמינה בהתחלה, עד שעברנו להשתמש בתוכנה אוטומטית להזמנות מזון".

אז מה היה לנו שם – ארבעת הבחורים שלנו, ובחורתנו האמיצה לא פחות, בלי יוצא מן הכלל, מילאו תפקיד רב סמכויות, הרבה מעבר למקובל בתפקידים דומים בשוק. החברות גדלו במאות אחוזים, כך שתיאורטית, אם נכנסתם לחברה כשהיא בחיתוליה, קיימת אפשרות שתנהלו את העובדים הזוטרים שיגיעו לשם אחריכם.

חדש, חדיש ומחודש!

בכתבה הקודמת, טל ציינה שבנוסף לאפשרויות קידום, ומגוון סמכויות גדול, סטארט-אפים מספקים הזדמנות להיחשף לטכנולוגיות חדישות, ולכן מי שחשוב לו להשתתף בפריצות דרך, יעדיף לעבוד בסטארט-אפ. זו טענה נכונה?

מנשה: "קשה לי לענות על הטענה שבחברות ממוסדות נחשפים פחות לטכנולוגיות חדשניות, אבל אני יכול להגיד לך שלי אישית, בהחלט יצא להיחשף לטכנולוגיות חדשניות שמהוות את חוד החנית של עולם הטכנולוגיה. אני גם הייתי שותף לפריצת דרך טכנולוגית, אבל בזעיר-אנפין. לקחתי חלק פעיל בפיתוח בתחום הבינה המלאכותית והבַנה ממוחשבת של שפה טבעית (שפה טבעית היא השפה שאנו מפיקים כשאנו מדברים, והיא מכילה בתוכה שגיאות, חזרה על מילים, השמטת עיצורים, טעויות תחביר ושגיאות אחרות שנעשות בעת דיבור שאינו מתוכנן או נלמד בעל פה י.ח)".

שניר: "לא הייתי חלק מפריצה טכנולוגית, אחרי הכל, את המוצרים ששיווקנו, לא אנחנו יצרנו, אבל בהחלט שיווקנו כמה מוצרים שהיו בחוד החנית באותה התקופה, והבאזז שהם יצרו היה בהתאם. המנכ"ל הוזמן ללא מעט ראיונות בתקשורת (בעיקר בתוכניות טכנולוגיה בארה"ב) בגלל זה. עם זאת, בארץ, בהחלט היינו אחת החברות הראשונות שעסקה בשיווק מתודי באינטרנט".

יאיר: "כשעבדתי בחברה הזו, יצא לי להיחשף לטכנולוגיות הכי עדכניות באותם ימים בתחום ה-JAVA, וכמובן, גם לטכנולוגיות עדכניות בתחום ה-Domain של עולם הוידאו ותעשיית הכבלים".

איתי: "בקושי יוצא לי להיחשף לטכנולוגיות חדשות, ובניגוד למה שאנשים אוהבים לפנטז על עובדי הייטק, גם לא לקחתי חלק בפריצה טכנולוגית. רוב החשיפה לטכנולוגיות חדשות קורת בכנסים מקצועיים, אבל בישראל יש מעט כאלו ולכן, קשה יותר ללמוד דברים חדשים שלא הכרת קודם לכן".

אז מה היה לנו שם - החשיפה לטכנולוגיות חדשות היא אפשרית, אבל היא לא מובנת מאליה. זה תלוי בסוג החברה (האם היא מפתחת מוצר חדשני מאפס?), ובתפקיד שתמלאו בה. עם זאת, גם אם לא תחשפו לטכנולוגיה חדישה, התפקיד יאפשר לכם להכיר את כל האספקטים של הפיתוח, מה שיקנה לידע שלכם עומק ומגוון. פריצות טכנולוגיות, גם הן, תלויות באופי החברה ובמוצר שהיא מפתחת, ומי שמעוניין לקחת חלק בזה, צריך לבדוק לפני שהוא מצטרף לחברה, האם היא ראשונית בתחומה.

מנהל בסנדלים והפאבים שאחרי

אני רוצה להניח בצד את הפן הטכנולוגי של התפקיד ולעבור למשהו טיפה יותר עסיסי - אומרים שחברת הזנק זו משפחה אחת גדולה; שאפשר להכנס למנהל בלי לבקש שיחה רשמית, ושיוצאים לפאב אחרי העבודה. הכצעקתה?

שירי: "אמת לגמרי! אצלנו היו גם טורנירים של פינג פונג במשרד, ואני זוכרת שבשלב מסויים, התחלתי לגייס עובדים ולשאול אותם אם הם מנגנים על כלי נגינה, כדי שנוכל להקים להקה. אני רצינית לגמרי! הנגן הראשי היה הבעלים של החברה והם הופיעו כהרכב בכל האירועים של החברה, למגינת ליבם של שאר העובדים צוחק".

איתי: "יש היררכיה של בעלי תפקידים, אבל ניתן לגשת לדבר עם כל אחד ואחד כל הזמן. אין דיסטאנס או מידור, אם לזה אתה מתכוון. בחברה יש יחסים די משפחתיים. לא נדיר לראות את חברה של או את אשתו של, ואפילו את הילדים של. אני מדי פעם מביא מאפים שאני אופה בעצמי, למשרד, וזה נותן אווירה נחמדה (מניסיוני האישי, אני יכול להעיד שהוא אופה נהדר י.ח!). וכן...החבר'ה היותר מגובשים יוצאים. לפחות אלה בלי האישה והילדים".

יאיר: "בשונה משני הקודמים לי, אצלנו לא היו קשרי חברות ממש חזקים, אבל ממש לא צ'ילבות. יצאנו פעם ב... או נפגשנו באירועים חברתיים, אבל לא ממש מעבר לזה - לדעתי מה שהקודמים לי תיארו, נכון יותר בחברה ממש קטנה, כשאתה חלק מהיזמים. לגבי דיסטאנט, לא היתה בעיה לדבר חופשי עם ההנהלה ולעלות הסתייגויות שונות".

מנשה: " בעיקרון, בחברה בה עבדתי הונהג עיקרון הדלת הפתוחה (אתה יכול להכנס ולדבר עם איזה מנהל שבא לך, בלי יותר מדי הכנות), אבל העיקרון הזה לא כלל את המנכ"ל. האמונה שיוצאים לפאבים אחרי שעות העבודה היא לחלוטין לא מיתוס! הבעיה הכי גדולה במקום עבודה חברי הוא שאם היחסים עולים על שירטון, מתפטרים! לא מאמין שניתן להישאר לעבוד בחברה כזו אם היחסים מתערערים".

שניר: "אצלנו, עבדנו במשרד שלחלק מהחדרים בו לא היתה דלת, והיה חלון בכל קיר משותף, מהחדר של צוות ה-Marketing, עד לחדר של המנכ"ל, כך שהמנכ"ל יכול היה לראות אותנו עובדים, ואנחנו יכולנו לצעוק לו מהחדר שלנו...האח הגדול בדו-צדדי. לא רק שהיו יחסי חברות, המנכ"ל ציפה שנהיה חברים! כבר בראיון בדקו אם יש לנו תחומי עניין משותפים - רואיינתי על ידי המנכ"ל ומנהל הצוות, שבמהלך הראיון, זרקו אחד לשני משפטים מסרט קאלט בריטי (שבמקרה הכרתי, כי אבא שלי חסיד גדול של מונטי פייתון ושאר מרעין בישין), וכשהשלמתי את המשפט הבא בסצנה, הם התלהבו ודי הבנתי שהתקבלתי. בדיעבד הבנתי שזו היתה הדרך שלהם לסנן את מעט המועמדים שעברו את המבחן הטכני, ועברו לשלב מבחן האופי".

אז מה היה לנו שם – אם אתם אוהבים לקבור את הראש מול המחשב, ולהאזין באוזניות למוסיקה של להקה, שחוץ מחבריה וחוג משפחתם המצומצם, לא הרבה שמעו את שמה, סיכוי סביר שתתקשו להסתדר עם נהלי העבודה בסטארט-אפ. לעומת זאת, אם אתם מחפשים מקום עבודה שללכת אליו בבוקר, מרגיש כמו לצאת ליום כייף עם החבר'ה, סטארט-אפ נועד בדיוק בשבילכם. ואם עוד אין לכם ילדים, תוכלו למשוך את הבילוי עד השעות הקטנות של הלילה, בלי יותר מדי נקיפות מצפון...אחרי הכל, אם הבוס מגיע למחרת עם הנגאובר, כנראה שגם לכם מותר.

רואים את הבית, אבל רק ב-Google Earth

ואם כבר הזכרנו שעות מאוחרות, זה הזמן לטפל באחת השמועות הרציניות ביותר שאופפות סטארט-אפים – השעות המטורפות. כמה שעות באמת עובדים ביום?

שניר: "רשמית, היינו צריכים לעבוד 9 שעות ביום, אבל אם נדמה לך שהעבודה בחברות כאלו מסתיימת מתישהו, נכונה לך אכזבה. תפקיד ה-Marketing לא מתחיל ונגמר בהקמת אתר-נישה למוצר. צריך לתת תמיכה ללקוחות, ורוב הלקוחות היו מצפון אמריקה, ומי שנתן להם את התמיכה הטלפונית היה מנהל הצוות שלי, שעבד (אתה יושב?) בממוצע 18 שעות ביממה. הסמנכ"ל, שהיה זה שבונה את האתרים, עבד בערך אותה כמות שעות, כי הוא היה אחראי לתקן באגים, לעשות QA ולבדוק שהכול רץ כמו שצריך, כי כל דקה שאתר כלשהו לא באוויר, אומרת שמפסידים כסף. כשרמזו לי על הקידום, רמזו לי בנימוס שאני יוצא מוקדם מדי, ושהם בונים עלי שאתחיל לתת תמיכה ללקוחות, ושאלמד להקים אתרים, כדי שאוכל לעזור לסמנכ"ל בטילוא באגים...בשלב זה נפרדו דרכינו בחברות צוחק".

שירי: "להבדיל מחברה גדולה עם נהלים, בסטארט-אפ עובדים כמה שצריך, ובדר"כ לפי פיקים. אם יש תערוכות גדולות ומשמעותיות, "מאוחר" יכול להיות גם עד 12 בלילה. בממוצע, עבדנו מ-9 בבוקר עד 20:00 אבל היתה גמישות מאוד גדולה, כל עוד העבודה שצריכה להיות מבוצעת בוצעה. האפשרות לעבוד מהבית היתה מאוד מקובלת, וגם לא בדקו מי הגיע ומתי".

מנשה: "עבדנו המון! היו ימים בהם נשארתי 30 שעות רצוף במשרד, בלי לראות את הבית. וגם בימים בהם לא עשינו מרתון, הממוצע עמד על 12 שעות ביום! לרוב היה מדובר בפיקים, שחוזרים על עצמם במחזוריות: אחת לחודשיים או שלושה, יש שבועיים מאוד לחוצים. מצד שני, אל תבין מזה שבשאר הזמן דברים נעו על מי מנוחות. העבודה אף פעם לא באמת היתה רגועה".

אז מה עושים עם בנות / בני הזוג? מה עושים הורים לילדים?

איתי: "בת-זוגי עובדת במקום שמאפשר לה להגיע מאוחר ולסיים מאוחר, אז אנחנו מתאמים יציאות. אני מסיע אותה לעבודה בבוקר, ומחכה לה למטה מחוץ למשרד כשהיא מסיימת, אז יש לנו את זמן האיכות בפקקים לבזבז ביחד".

יאיר: "אני מודע לאמונה הרווחת על שעות מטורפות בסטארט-אפ, ולמרות מה שאמרו קודמי, רוב הזמן עבדתי בין 9 - 10 שעות ביום. היו פיקים, אבל הם היו נדירים, ולא...לא היה מצב שבו לא ראיתי את הבית. אני מאמין שהייתי יכול לעבוד גם אם היו לי ילדים. חצי מהעובדים בערך היו נשואים, ולא ממש שמעתי תלונות על חזרה בזמן הביתה כי השעות היו שפויות. אגב, ברוב החברות שבהן עבדתי הנשים היוו בערך 10 אחוז מהחברה. היתה חברה אחת אפילו, שבה נשים היוו בערך 30 אחוז מהצוות!"

שירי: "אני רוצה לחזק את מה שיאיר אמר: בחברה בה עבדתי היו די הרבה נשים, חלק נכבד מהן בתפקידים ניהוליים בכירים (VP!), ורובן אמהות לילדים. כשהגעתי לשם, החברה הכילה בעיקר חבר'ה צעירים ורווקים, אבל אנשים בחברה הזו גדלים איתה. אותם עובדים התחתנו עם הזמן, וכיום, לחלק נכבד מהם יש ילדים. נקודת המפתח בחברה הזו היתה גמישות: למנכ"ל לא הפריע שהורה לילדים (אישה או גבר...זה לא משנה) יצא הביתה ב-15:00, וימשיך לעבוד ב-VPN משם, בערב. כל עוד היתה X עבודה לבצע, ו-X עבודה בוצעה, למנכ"ל לא הזיז מאיפה ואיך העבודה הזו בוצעה".

אז מה היה לנו שם – למי שתהה, ישי גרין לא הגזים. בחברות סטארט-אפ אכן עובדים הרבה, וכפי שמנשה תיאר, גם כשאין מרתונים שנמשכים 30 שעות, העבודה לא נעה על מי מנוחות. ועם זאת, הגמישות בשעות העבודה, האפשרות להמשיך לעבוד מהבית, והאמונה של המנהלים שעובד מסוגל לנהל את עצמו בלי שעון נוכחות, אומרות שגם הורים לילדים יכולים למצוא בחברות כאלו מקום.

ונעבור לתלושי המשכרות

אם נדמה לכם שמישהו בהייטק מרוויח הרבה, נכונה לכם אכזבה. אז נכון, המשכורות גבוהות ביחס לשוק, אבל עדיין מדובר בעובדים שכירים שלא יתעשרו מזה. אחת הטענות הרווחות היא שבסטארט-אפים, המשכורות המטורפות הן עדיין חזון נפרץ, ואם לא המשכורת, אזי האקזיט יסדר את העובדים טוב-טוב. זה הזמן לבדוק כמה אמת יש מאחורי השמועה:

שניר: "בהתחלה המשכורת שלי לא היתה גבוהה. אבל עם זאת, בחיים שלי לא נתקלתי באפשרות להקפצת שכר, כמו בחברה הזו – אחרי שסומנתי למשרת ניהול, כשהמנכ"ל הבין שאני לא מת על כמות השעות שמצופה ממני להישאר, הוא קרא לי אליו למשרד לשיחה חברית ואמר לי חד וחלק: רק תגיד מה אתה רוצה – לפטופ? תקבל. רכב חברה (לא ליסינג!)? רק תגיד. שכר? זרוק סכום וננסה למצוא את האמצע...הייתי שם כחצי שנה בלבד באותה תקופה ודי צעיר...לרגע, זה סימא את עיני, אבל רק לרגע. הם בהחלט ידעו להעניק לאנשים שהם האמינו בהם, יאמר לזכותם".

יאיר: " השכר היה גבוה יותר מהמקובל בשוק".

איתי: "השכר ממוצע, להערכתי".

שירי: "בגלל שראיתי את תלושי המשכורת של העובדים, אני יכולה להגיד לך שהוא לא בהכרח גבוה יותר מהמקובל בשוק. גם בין חברות ההייטק יש את אלו שמשלמות יותר ויש את אלו שפחות".

מנשה: "השכר ניצב מעט מעל הממוצע, אבל לא בצורה משמעותית".

אז מה היה לנו שם – השכר לא גבוה יותר, או שהוא גבוה בקצת מהשכר שתקבלו בחברה ממוסדת, למרות השעות. אם אתם מתכננים על אקזיטים, קחו בחשבון שכמות חברות הסטארט-אפ שאכן מגיעות לאחד, הוא קטן מאוד, ושגם אז, לא מחייב שתראו מזה כסף. במהלך גיוסי ההון שחברות סטארט-אפ עושות, המשקיעים, לא פעם, מתנים את השקעתם בכך שהם אלו שיקבלו לידיהם את רוב הכסף במידה והחברה תצליח להימכר בסופו של דבר, וזה אומר שאתם תקבלו הרבה פחות ממה שהובטח לכם.

דברים שרואים משם לא רואים מכאן

אם בוגר תואר היה שואל אתכם אם שווה לעבוד בסטארט-אפ או לא, מה הייתם אומרים?
שירי: "יש המון יתרונות בחברת סטארט-אפ – למשל, היכולת לצמוח עם החברה, לפקח על תהליכים חדשים ופורצי דרך בלי התנגדות ובלי יותר מדי בירוקרטיה. כשאתה מגייס עובדים לחברת ענק של 400 עובדים, גם אם תגייס 30, זה בקושי עשרה אחוז. היכולת שלך להשפיע על הקוד הגנטי או החברתי של החברה הוא קטן. כשאתה מגייס 30 עובדים לחברה קטנה, בה כולם מכירים את כולם, זו כמות עצומה שבהחלט משנה את זהותה החברתית של החברה! מעבר לכך, את יכולה להכנס למנכ"ל ולהגיד שאת רוצה א, ב, ג, וזה יאושר מיד. בחברה גדולה הגמישות מצומצמת, כי יש דירקטוריון ויש שיקולים אחרים, או שהחברה האם בחו"ל מפעילה קוד מאוד נוקשה".

איתי: "היתרון בחברות סטארט-אפ הוא האווירה הנוחה, רוב הזמן, יחד עם התחושה שאתה והחברים עושים משהו שהוא כמעט ממש שלך. אתה מישהו, ולא איזה 'אבי מצוות ה-QA', והרבה יותר קל להשפיע, לזרוק רעיון או להגיד על משהו 'זה שלי' ".

מנשה: "שווה לעבוד בסטארט-אפ בגלל האתגר, אני מניח. בחברה קטנה יש אפשרות מעולה להתבלט, וזה גם מתוגמל בהתאם - הטובים מקבלים שכר יפה מאוד על השקעתם והצלחתם. עם זאת, קשה לי להאמין שמישהו מסוגל לשרוד בתנאי העבודה שם למעלה משנתיים רצוף".

יאיר: "היתרון הכי גדול בסטארט-אפ הוא ללא ספק היכולת להיחשף בזמן קצר לטכנולוגיות עדכניות. בתור סטארט-אפיסט סידרתי (עבדתי במספר חברות הזנק) אני חייב להגיד שתוך 6 שנים, בסטארט-אפים שונים, נחשפתי למגוון ענק של טכנולוגיות שאין סיכוי שהייתי נחשף אליהן בחברה ממוסדת".

שניר: "אני אתחיל מהסיבה למה לא לעבוד שם, דווקא - סטארט-אפ לא מיועד למי שרוצה לסיים את העובדה בשעה סבירה ולצאת לשרוף את העיר, להשתכר, לרקוד חצי עירום במסיבה, ולגלות למחרת תמונות מביכות שמתעדות את זה, בדף ה-Facebook שלו. בצד של הלמה כן, יש כמה יתרונות גדולים מאוד, אבל אפשר לסכם אותם במשפט אחד: העובדה שאין היררכיה ממוסדת, אומרת שכל אדם יכול לבצע כל תפקיד, בכל רף שכר, כל עוד היכולות המנטליות והקוגניטיביות שלו מאפשרות לו את זה. זו הזדמנות ששום חברה ממוסדת, שיש בה פרוטוקולים, וועידת ראיונות, ואנשים בני 200 (שמחכים לקידום עוד מהפלמ"ח, ואין סיכוי שתדלג מעליהם בהיררכיה אלא אם הם ימותו במפתיע), תיתן לך. חברה כזו בנויה לאנשים מאוד מסויימים, אנשים שבשבילם הקריירה, הכסף, הטכנולוגיה...הם בראש סדרי העדיפויות שלהם. אני מעדיף מקום שקט ומסודר, שיתן לי להרוויח כסף, מחד, והזדמנות לבזבז את הכסף הזה על דברים שאני באמת אוהב, מאידך. אני לא בנוי להיקבר במשרד, ואז, לצאת ממנו בגיל 67, ולגלות שהכסף שעשיתי יוציא אותי לשיט-תענוגות עם נשים בעלות שיזוף מוגזם, בנות 70 מדל-בוקה וויסטה".

מתעשרים מזה?

לא נעים לי, אבל הקוראים פה לוחצים עלי לשאול – היה אקזיט, או במילים אחרות? ראיתם את הכסף הגדול?
שניר: לא היה לחברה מוצר למכור, אלא אם מתייחסים לחברה עצמה כאל מוצר (פלטפורמת שיווק אינטרנטית), אבל בהחלט היתה בדיחה קבועה של "כשנגיע לשווי של 100 מליון, ננפיק", שבזמני לפחות, לא גירדנו אפילו".

יאיר: "החברה עדיין לא עשתה אקזיט".

איתי: "טרם (בשלב זה, איתי משלב אצבעות כסימן לתקווה ומזל, ומחייך)".

שירי: "לגבי אקזיט, החברה הצליחה למכור את מוצר האם שלה, ולהפוך לרווחית מבחינה תפעולית, אבל החברה עצמה לא נמכרה, כך שלא היה אקזיט".

מנשה: "אין לי מושג לגבי האקזיט, כי אני לא עוקב אחרי התנהלות החברה מאז עזבתי".

הרבה עבודה בכסף סביר

הראיונות עם חמשת עובדי הסטארט-אפ חשפו כמה דברים מפתיעים; אז נכון, יש ימי עבודה קשים, ואתה מכיר את המוצר על בוריו וגם אחראי לכל האספקטים שלו אישית, האפשרות לקידום והרחבת סמכויות קיימת, אבל המשכורת לא בהכרח גבוהה בהרבה מהמקובל בשוק, והסיכוי לאקזיט נמוך מאוד. ועם זאת, הפרט המפתיע ביותר הוא, שבסטארט-אפים יש עובדים שהם הורים במשרה מלאה! אם חשבתם שזה לא אפשרי, אז הנה...מסתבר שכן.